שלום

 

אני לא טובה כל כך בכתיבה, אבל יש בי צורך לשתף עוד אנשים בסיפור שלי, שכן אני מרגישה שאני זכיתי והייתי שמחה אילו עוד אנשים יזכו כמוני.

 

אני בת 20, גדלתי באזור המרכז במשפחה חילונית, אנשים אינטלקטואלים אשכנזים, שמאלנים, מה שנהוג לכנות היום ברחוב כ'יפי נפש'...  החברה בה גדלתי הייתה חברה מעורבת - יהודים ערבים נוצרים וכל מה שבא..

 

גדלתי על ערכים ועל מוסר, תרומה לקהילה, מעורבות חברתית, פלורליזם, הומניזם וכו'. אצלנו במשפחה השכלה היה דבר הכרחי ובסיסי שרק דבר אחד היה יותר חשוב ממנו וזה היה לא לפגוע באף אדם במזיד.

 "מבנה האישיות שלי" ( כך אז היו קוראים לזה במשפחתי, לי היום יש שם אחר לזה) היה שונה משל השאר. היה בי צימאון לידע מסוג אחר, הרגשתי שלמרות כל הידע והחוכמה שאני רוכשת בחיי יש עולם שלם מלא שהוא לא מדובר, ולא מוזכר. עולם שלם שהוא מעבר לידע "טכני" מעל השפה והשכל. היה בי צימאון והשתוקקות למשהו 'אין סופי'. לא ידעתי מה זה הדבר ה'אין סופי' הזה אך חשתי אותו עמוק בקרבי .  הרגשתי שה"עולם" ענק מבחינתי, אך בו בעת גם חשתי וקטנות מצד עצמי.  בסתר התחלתי לחפש בגוגל  מושגים כמו "רוחניות" "משמעות החיים" וכו' . הרגשתי שהמציאות שלי היא לא סתמית ולא יכול להיום שהכול הוא מקרי. אחר כך לימדו אותי שיש לזה שם שנקרא השגחה פרטית.

 

כשהתחושה שלי שהחיים שלי הם לא רצף של מקרים חסרי משמעות התחזקה, אמרתי לעצמי אולי זה גם לא חסר משמעות שאני יהודיה? אם החיים הם לא סתם אז אולי זה לא סתם שנולדתי בארץ ישראל, למשפחה יהודית. בשלב הזה  כבר שיניתי את מילות החיפוש בגוגל..

 

כך הגעתי אליכם, איילת השחר- וארגון חברותא. בתוך ממש זמן קצר כבר נכנסתי לקשר טלפוני עם החברותא המדהימה שלי. בהתחלה היו לי המון קשים והייתי צועקת עליה ובוכה ונסערת היא הייתה מכילה את הכל ועונה לי ברוגע (לא שהיו לה תשובות להכל.. לרוב לא היו לה בכלל).

 

שלא יובן לא נכון עד היום אני שואלת המון רק שעכשיו זה בלי כל הדרמות והאמוציות מסביב אלא עם יותר רוגע... הקושי הכי גדול היה לי שהרגשתי שה"דת" כופה עלי להשתיק את השכל, ואת הרציונל שגדלתי עליו לטובת מושגים מופשטים לא הגיוניים ולפעמים אף הזויים. זאת הייתה תחושה קשה מאד, שכן לא היה מובן לי כיצד ייתכן שהתורה היא אמתית אך היא גם לא מתיישבת לי עם השכל? ואם אכן זה לא מתיישב במח מדוע איפוא הוא נברא?

 

לאט לאט אני והחברותא שלי עברנו לשעתיים בשבוע וכעבור זמן אף נפגשנו והיום היא אחת מהחברות הכי טובות שלי! השיחות האלו תרמו לי המון. הן הרגיעו אותי והראו לי שהדת לא שייכת רק לאנשים הזויים, ושהיא מכילה את כולם. גם אני על אף שבאתי מבית פתוח ומשום כך לא הייתי פתוחה להקשיב בגלל סטריאוטיפים כמו מראה חיצוני מרתיע וסטיגמות חברתיות, מצאתי את מקומי.

 

ובחזרה לספור האישי שלי. הרגשתי שבא לי לשמוע עוד ועוד, וחברותא בטלפון עם כל הרצון הטוב אינה מספיקה. החלטתי לפנות ללימודים במדרשה.

 

חשוב לי להדגיש, הסיפור שלי לא בא להעביר מסר ש'איילת השחר' וארגון 'חברותא' הם חץ ישיר לחזרה בתשובה. זה ממש לא (לא בהכרח על כל פנים), זה רק פתח לשיחה נקיה. לאנשים תמימים שרוצים להיחשף לעולם של אחים שלהם. שגרים לא רחוק מהם. לשמוע, להקשיב, ללמוד. אם משהו מתוך זה גם נכנס ללב, אדרבא, אבל העיקר הוא לתת הזדמנות למפגש אמיתי ופשוט בין שני אנשים. בלי מחויבות לכלום. בלי לנסות לשנות את הצד השני ולהוכיח לו מי צודק. בעיניי זה ה-מקום לאנשים שלא מעוניינים לאפיין אנשים שונים מהם לפי התקשורת או החברה הקרובה אל פתוחים לשמוע ממקור ראשון אנשים שחיים בצורה שונה ומעניינת לא פחות.

 

אין לי אלא להודות לכם על הכוונות הטובות ולברך אתכם בדרך צלחה והמשך פעילות פוריה. יישר כוח!