באחת ההצגות בימי החנוכה הצגתי עם חברי לסט את סיפור המכבים. יהודה המכבי, מתתיהו, יהודית, היוונים, אנטיוכוס וכן הלאה. ההצגה הייתה מלאת חן. שירים ריקודים אקרובטיקה וכוריאוגרפיה מרשימה. הילדים וגם ההורים נדמה לי היו  מרותקים והכל התנהל על מי מנוחות. אלא שעם תום ההצגה לאחר שהנר הקטן דלק שמונת ימים [תפקיד אותו מילאתי אני בהצגה], שמעתי מאחורי הקלעים את אחת הילדות שואלת את הוריה: איך הנר דלק שמונה ימים, הרי הוא נכבה אחרי שעה. האב הסביר לה שזה היה נס והילדה ניסתה להבין מה זה נס. לאחר שאמה אמרה לה כי זהו דבר שיוצא מגדר הטבע אותו חולל האל לעמו שאלה הילדה מדוע הוא עשה זאת, ומה מיוחד בזה שנר דולק שמונה ימים "מה חסר נרות"? בשביל זה הוא עשה להם נס? הוויכוח הסתיים לאחר שהאב ענה לה ברטינה כי זו רק הצגה ולא צריך להגזים.

 

לי דווקא לא הייתה השאלה נראית בכלל מוגזמת. במשך שנים אני ממלאה את תפקידי בהצגות חנוכה ומתברר כי מעולם לא חשבתי קצת יותר לעומק את מה אני בעצם מציגה. התקשרתי לידידה שחזרה בתשובה ולאחר שהזהרתי אותה באלף אזהרות שלא תנסה להחזיר אותי בתשובה שאלתי אותה מספר שאלות. במקום לענות היא נתנה לי מספר טלפון של ארגון בשם חברותא ואמרה כי עדיף שאדבר עם מישהי בעלת קצת יותר ניסיון.

 

מאז [עברה חצי שנה בערך – מחנוכה] אני לומדת במשך פעם בשבוע עם החברותא שנקרא לה בשם שמחה [שם בדוי], במשך כעשרים דקות בשבוע ואותה אני שואלת את כל השאלות שמציקות לי. אין מה לומר מדובר בעשרים דקות מעניינות, אינטלקטואליות, ומעשירות מידע ובעיקר ייחודיות מאד במשך השבוע בו כולנו רצים איש איש לדרכו. 

 

בברכת חזקו ואמצו

יונית