איך הגעתי לחברותא? | הדס

• הדפסה
• דואל

 לפרוייקט חברותא שלום.

רציתי לספר את סיפורי הקצר כיצד התוודעתי לארגון הנפלא שלכם. אני צעירה, אחרי צבא, שכמו מרבית מחברותי חיפשתי עבודה קלה שתכניס לי מעט כסף לפני הטיול הגדול למזרח. לאחר חיפושים מעטים הגעתי לחנות מזון מהיר אשר לא אנקוב בשמה. העבודה היתה נחמדה, הצוות היה ידידותי וגם השכר היה סביר. 

באחד הימים נכנסתי למטבח והבחנתי בטבח  כשהוא פורק בשר מארגז בלתי מזוהה. מאחר שהוא היה חבר שלי שאלתי אותו מה זה והוא ענה לי שמדובר בבשר שהגיע מהשטחים. 

"אבל זה לא כשר" אמרתי לו

"אז מה" הוא צחק, "כבר מזמן אין לנו תעודת כשרות ואת רואה שאנשים מגיעים".

אינני דתייה, אבל מראה של בשר טרף בכל זאת הרתיע אותי, ולכן אמרתי לו: "אבל אתה מאכיל את האנשים פה בשר שאינו כשר"

הוא שוב צחק ואמר "נראה לך שאכפת להם, בכלל מה הבעייה בבשר הזה, מה את דתייה"?!

על כך לא היתה לי תשובה. למה באמת אכפת לי. הרי אני לא דתייה, לא שומרת שבת, ולא מתלבשת כפי שנשים דתיות לבושות. ובכל זאת משהו הפריע לי. אכילת דבר טרף היתה דבר שמעולם לא עשיתי. רק שלא ידעתי להסביר לעצמי מה הבעייה בזה ומדוע זה מפריע לי.

החלטתי לחפש תשובה לשאלות שהציקו לי. מאחר שלא חפצתי לחזור בתשובה בחרתי לא לפנות לארגוני קירוב והחזרה בתשובה אלא לחפש לבד את התשובה. למרות ניסיונותי לא הצלחתי למצא משהו שיספק את סקרנותי. אלא שבמהלך החיפושים שלי נתקלתי בפרסומת של ארגונכם המציעה 'לדבר יהדות מהבית בלי לקום מהכיסא'. למה לא? אמרתי לעצמי ופניתי אליכם. צוותתי לאשה חביבה ואיתה ביחד התחלנו לחפש תשובות לשאלות [גם היא לא ידעה לענות לי ב'שלוף']. החיפש המשותף היה חוויה מיוחדת עבורי ופתח בפני עולמות חדשים שלא הכרתי. רציתי להודות לכם ולומר שעל אף שלא חזרתי בתשובה ואפילו לא עזבתי את מקום העבודה שלי, הלימוד המשותף מכל מקום, תרם לי רבות.

תודה על ה-כל,

הדס.