גרגר מעט והשקה אחרים | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

למלך גדול היה גן של צמחים טרופיים מרהיב ביפיו. כל סוגי הפרחים  והצמחים גדלו בגנו, והכל באו לחזות ביופיו המיוחד. באחד הימים שמע המלך כי בחוץ לארץ קיים פרח מיוחד, יפה וססגוני באופן נדיר, שאינו ניתן להשגה בארץ בה התגורר.

 

דאג המלך העשיר כי ישלחו לו את הפרח בספינה ולאחר חדשים ארוכים התבשר כי האנייה הגיע אל הנמל - ואיתה הפרח בתוך עציץ.

 

המלך קרא לגנן האישי שלו וביקש ממנו ללכת ולהביא את הפרח המיוחד. הגיע הגנן לספינה, אך כשקיבל לידיו את העציץ גילה כי הצמח לא הושקה מכבר צבעו דהה ועליו כמשו. הפרח עמד לנבול. היה זה יום חם וגרונו של הגנן יבש והוא חש בצמא עז, אולם ידע שגם הפרח זקוק בדחיפות למים.

 

לפתע הבחין האיש באדם הניצב לידו עם קיתון לא גדול של מים. חשב הגנן, אם אבקש ממנו את המים עבורי אמעל בתפקידי, אולם מאידך כיצד אוכל להתמודד עם הצמא המייסר?

 

לבסוף מצא הגנן פשרה: קנה את המים בכסף מלא. מילא את פיו במים, גרגר מעט כדי להשקיט את המית צמאונו ופלטם על הפרח הקמל. אך טיפה או שנים זלגו בגרונו, ושוב לגם בשקיקה ופלט. מילא פיו והשקה.

 

עבורו היתה זו הצלה לשעה עד שיגיע למקור מים וירווה את צמאונו. כעת מוטלת היתה עליו החובה שהפרח לא ינבול.

בהגדה של פסח נאמר לגבי הבן התם: "תם מה הוא אומר? מה זאת? ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים". החכם הוא לכאורה הבן המועדף. הוא צמא לדברי תורה, הוא צמא לחכמה, וסקרן לדעת. עם זאת על האדם לדעת כי חובתו הראשונית היא להשקות את המון העם שאינם יודעים מאום, קודם שהוא דואג לעצמו.

 

[הגדת החתם סופר].