אז למה קוראים למצה 'לחם עוני'? התשובה מפתיעה | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא במצרים וכו'

מה טיבה של הכרזה זו בפתחו של ליל הסדר, שואל הרב סלנט זצ"ל [הובא ב'לקח טוב'], אם כדי לומר שטעם מצות אכילת מצה הוא לזכר לחם עוני, אין זה מדויק שהרי הטעם הנכון מבואר בדברי רבן גמליאל זכר ליציאה בחפזון?

ואם כדי להודיע את גודל חסד ה' בהוציאו אותנו ממצב שפל של אוכלי לחם עבדים, ועתה אנו בני חורין הרי זהו הטעם לאכילת מרור - על שום שמררו את חיינו בעבודה קשה וכו'?

גם הקריאה 'כל דכפין ייתי ויכול' [כל מי שרעב יבא ויאכל] לא ברורה, שכן מה נשתנה מועד זה מכל המועדים, שגם בהם הוזהרנו לדאוג לעניים, מדוע איפוא ראו לנכון להכריז דווקא בחג הפסח?

יתכן אומר הרב סלנט שיסודה של פיסקה זו הוא בפסוק 'שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני' [דברים טז], ובגמ' שנינו: 'אמר שמואל "לחם עוני" שעונין עליו דברים הרבה [כלומר שאומרים עליו את ההגדה], דבר אחר לחם עוני עני כתיב, מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה [פסחים קטו].

ובדף לו מצאנו עוד: מה תלמוד לומר לחם עוני, פרט למצה שנילושה ביין שמן ודבש [כלומר מצה עשירה].

במקומות רבים בש"ס אנו מוצאים שדרשה הנדרשת על פי ה'קרי' קרובה בתוכנה לדרשה הנדרשת באותה מלה על פי ה'כתיב'. אף כאן נראה ששתי המשמעויות של 'לחם עוני' אחד הן: עונים ואומרים את ההגדה על המצה שהיא לחם עניים, כמו כן נכלל בלחם עוני שתהא ההגדה נאמרת בסעודת עניים.

ונראה שיסוד הטעם לחיוב לומר את ההגדה על לחם עוני הוא בדברי בעל ההגדה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". וכדי שנצייר בנפשנו כאילו אנו בעצמנו היינו נכנעים ומשועבדים תחת עול המצרים בעבודת פרך, וכאילו עתה נתבשרנו בבשורת הגאולה, ולא עוד אלא שהאיצו בנו לצאת במהירות, לכן ציוותה התורה שנאכל המצה ונאמר שהיא מאכל עניים ועבדים.

בכך נמחיש לעצמנו כאילו לחם זה אכלנו בעצמנו בעבדות, כמאכל עבדים וכן אכלנו לחם זה בחיפזון בשעה שיצאנו לחירות.

נמצא לפי זה שבהכריזנו על המצה שלפנינו: הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים - אנו מציינים גם את זמן ומצב העבדות, וגם את זמן החירות.

זהו גם הטעם לענין הנוסף הכלול בלחם עוני - סעודת עניים. בסעודה זו נשווה את העניים ואת העשירים כאחת, כולם יסבו יחד כשרים וכבני חורין. וזאת כדי שישער כל אחד בנפשו כאילו היה עבד ומשועבד בעבודת פרך, ועתה יצא ביד רמה מעבדות לחירות.

ומובן איפוא מדוע דוקא בחג הפסח אנו קוראים לעניים לבוא, כי בליל זה ישנו טעם מיוחד להזמנת העניים, בנוסף לחיוב של שאר החגים.

לפי זה יובן היטב גם "השתא הכא" וכו' - כשם שראינו בלחם זה שתי בחינות המציינות שתי תקופות, של עבדות ושל חירות, כך אנו מתנחמים ומנחמים את האחרים היושבים עמנו ואומרים: כשם שאז היינו בגלות ושפלות ונתרוממנו להיות נישאים על כנפי נשרים ולהיות ממלכת כהנים ועם סגולה, כך גם עכשיו כאשר הננו שוב תחת עול שעבוד האומות, אנו מאמינים ובוטחים בה' שנצא משעבוד זה לחירות עולם.