"וירעו אותנו המצרים ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה... שנאמר הבה נתחכמה לו" [שמות, מתוך הגדה של פסח].
רבינו בחיי [שהובא ב'לקח טוב'] מסכם את העלילות שבהן באו המצרים על ישראל בשלשה מישורים: א. בממונם - פרעה הטיל עליהם מסים כבדים.
ב. בגופם - גזר עליהם שעבוד, ובכלל זה הפקרת ישראל למצרים כך שהיה לכל אחד מהמצרים רשות להעבידם בכל עבודה שרצו. תחילה סיפקו להם תבן וישראל היו צריכים להביא עפר לעשות לבנים ולבנות הבנינים. מאוחר יותר גם תבן לא ניתן להם.
ג. שלב נוסף - מיררו את חייהם בעול כבד על פי גזירת פרעה, ובנוסף לעבודת פרך בחומר ובלבנים הוצרכו לעבוד בכל עבודה בשדה.
גזירה זו כללה חפירת מקומות בשדותיהם והוצאת זבלים. בכל עינויים אלה התכוון פרעה להתיש כחם של ישראל ולהמעיט זרעם. כאשר ראה שמתקיים בהם וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, גזר עליהם מיתה.
כדי להסתיר עוול זה ציווה בסוד על המילדות להמית את הבנים, כאשר ראה שהמילדות לא קיימו פקודתו נאלץ לגלות סודו למצרים כמו שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו'.
ועדיין לא היו ישראל יודעים מהגזירה, וכאשר היה אבי הילד מתלונן אצל המלך או השופט היה אומר לו לך הבא עדים ואעשה לך נקמה... אחר כך נתפרסמה הגזירה לכל העולם והיו המצרים נכנסים לבתי ישראל כדי לחפש את ילדיהם.
כל ההתחכמויות שעשו המצרים בנסתר ובנגלה לא הועילו להם. הברכה נשתלחה בזרע ישראל בריבוי גדול כצמח השדה, ואף על פי שהושלכו ליאור ניצל מושיעם של ישראל, כי לה' התשועה וההצלחה וכל הסיבות מאתו יתברך .
והוא יתברך הפר עצתם והאביד חכמתם, כמו שנאמר 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל' [ישעיה מד].
וכך הם פני הדברים בגלותנו הארוכה.
בכל דור ודור חורשים עלינו רעות ומתחכמים להאבידנו מן העולם, ואין לאל ידם.
ואמרו במדרש תהלים [מזמור ט]: "למנצח על מות לבן, האויב תמו חרבות לנצח". שאל פיליפוס את רבי אלעשא, לא כך אמר הנביא במלאכי 'כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' אלקים המה יבנו ואני אהרוס', וכל מה שבנינו קיים?
אמר לו [רבי אלעשא]: לא דיבר הכתוב כנגד הבנין, אלא כנגד העצות שכל זמן שאתם יושבים בכל שנה ושנה וחושבים לכלותינו הוא הורס עצתכם.
אמר לו [פיליפוס]: חייך כך הוא, אנו יושבין בכל שנה ושנה לכלותכם ואתי חד סב מבטל לן [ומגיע סב אחד ומבטל].
וכשם שהרעו המצרים לישראל תחילה בממונם ואחר כך בגופם, כך מדד להם הקב"ה מדה כנגד מדה ונפרע להם תחילה בממונם במכת דבר, ואחר כך נפרע מגופם מכת שחין, ולבסוף נפרע להם במיתה שנאמר כי אין בית אשר אין שם מת.
תרגום דבריו של רבינו בחיי למציאות הישראלית מול האיומים האיראנים והמדינה האיסלאמית לא צריך הסבר.