חירות | מערכת האתר

• הדפסה
• דואל

כל מי שעבר דרך שער מחנה המוות הנאצי 'בירנקאו', ועמד ליד שני מבני המשרפות ההרוסים למחצה שם לב בוודאי לפרט אסטרטגי: קטנו ועליבותו של המקום. המקום כל כך קטן שבגיחה אחת של להק מפציצים אמריקני היה ניתן להפסיק את פעילותו של בית המטבחיים הזה. הדבר לא היה כרוך אפילו במאמץ מיוחד: בעלות הברית הפציצו מטרות שונות לא הרחק מן המחנה. לא היה צריך אלא פקודה אחת או הסטה קלה של הגה המטוס והטבח היה נפסק.

אבל פקודה זו לא ניתנה מעולם.

כיצד הגיעו יהודי אירופה למצב של חוסר אונים כל כך? איך אירע שהעם היהודי לא הצליח להשפיע על מדינות העולם לעשות משהו, אפילו צעד קטן שיוכל להפסיק את הזוועה הזו? ומאידך כיצד לא יזמו האמריקנים –הגם שאינם ידועים באהבת ישראל גדולה- פעולת הצלה מבחינתם? הארכיונים שהתגלו לא מכבר באו"ם של יומני פושעי מלחמה נאציים מלמדים כי בעלות הברית ידעו היטיב מה מתרחש במחנות ההשמדה. בכל זאת הם לא עשו דבר. למה? איך זה מסתבר?

שאלת הכח היהודי

דומה כי לאחר שגלו היהודים מארצם ונתפזרו ברחבי העולם, נשללו מן היהודים בהדרגה התנאים הדרושים להגנה עצמית. בגרמניה למשל, נשללה מהם הזכות החשובה לשאת נשק להגנה עצמית. גם בארצות נוספות. הלך רוח זה יצר מצב נפשי סבוך- מי שנאסר עליו לחגור חרב ישכח עד מהרה כיצד משתמשים בה, ונכונותו הנפשית להתנגד להתקפות מכוונות עליו תתנוון ותלך. בהדרגה הפכו היהודים למיעוט הנזקק להגנת שליטי הארץ שכמובן לא ששו תמיד לתת אותה. היהודים בתנועה מעגלית אכזרית איבדו בכוחות עצמם את השליטה ואת הכח להגן על עצמם.
ניתן לומר למעשה, כי התוצאה האופרטיבית של הגלות היתה מלבד ירידת קרנם של היהודים כאנשים גבורים, חזקים, בעיני העולם החיצוני הגויי, שפלה רוחם של היהודים בעיני עצמם עד כי לא האמינו הם בעצמם כי מסוגלים הם לכך.

שואת יהודי אירופה, שתיקת העולם, חוסר ההתייחסות העולמית לפנייתם של היהודים, נובעת בוודאי גם משאלת החרות היהודית. התחושה כי היהודי הוא אדם נרדף חלש שאפשר לשחק עמו בכל צורה, לרדוף אותו ודבר לא יקרה, לא הניעו את בעלות הברית ואת העולם כולו להתערב לטובתם.

פסח

דומה שחג הפסח מסמל בדיוק את כל ההיפך ממצב אנומלי זה. "וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות" בני ישראל יוצאים כבני מלכים, עשירים שאדוניהם לשעבר מפוחדים מהם ומקשים לרצותם בתכשיטים ובגדים.

חג הפסח נקרא גם חג החירות כי הדבר החשוב ביותר באופיו של עם הוא תחושת החירות והכח שלו. לפיכך 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'- לא במובן הפיזי כי אם במובן התחושתי קוגניטיבי.

בימים אלה, על רקע הבטחתם של המטורף האירני, והשיך מלבנון להשמיד את מדינת ישראל, דומה כי תחושת החירות הפנימית שלנו כעם יהודי נאמן לעצמו, למקורותיו, להנהגותיו ולמצוותיו הם התשובה החזקה ביותר.

על פי מקום תחת השמש ב.נ.