א) פיזור בין האומות: אנו עם קוסמופוליטי. מדברים בכל שפות תבל. אין ארץ, שלא התגלגלנו אליה במרוצת הגלות הארוכה, מסין במזרח הרחוק, ועד לפינות נידחות באפריקה. טביעת האצבעות היהודית ניכרת בכל פינה בעולם – לטוב ולרע. " היהודי הנודד" הוא מושג בינלאומי. ומה מבשרנו הפסוק? "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" (דברים כח, סד).

ב) אנטישמיות: אחד הסודות הנוראים של הטבע האנושי. טובי ההוגים ניסו ומנסים לרדת לחקר פישרה. תרים אחד מקורותיה – ולשווא. חוסר הגיונה הוא הקו הבולט בה. הסיבה לשנאת יהודים בארץ אחת ("הם מתבדלים מן האוכלוסייה ועל כן הם שנואים") הפוכה בארץ השכנה ("הם דוחפים את האף לכל מקום. תופשים את השרות הטובות ביותר") וכך, למרות דיאגנוזות רבות, פתרון אין. אולם, מה אומרת הפרוגנוזה: " והיית לשמה, למשל ולשנינה, בכל העמים שר ינהגך ה' שמה" (שם, לז).

ג) רדיפות, השמדות: הנושא מוכר. מלים גזירות ת"ח ות"ט; תחום מושב; גטו; טלאי צהוב; גירוש ספרד; סיביר והשואה, די בהן להעלות בזיכרון את האסוציאציות השחורות כולן. אנטישמיות: אחת הסודות הנוראיים של הטבע האנושי והפסוק: " ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך, ונתן ה' לך לשם לב רגז וכליון עיניים ודאבון נפש. והיו חייך תלאים לך מנגד, ופחדת בלילה ויומם ולא תאמין בחייך. בבקר תאמר מי ייתן בקר, מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה" (שם סה-סז). "העם היהודי הוא משהו מעבר לזמן. אינני יכול לחרוץ עליו משפט" (ז'אן פול סארטר).

ד) ההישרדות: האנושות לא יכלה לנו. אומות העולם ניצחו אותנו במערכות רבות, אולם, במלחמת עצמה נגדנו – הפסידו. עובדה – אנחנו קיימים. אלפי שנות ייסורים, גזירות, נגישות ורדיפות, שמחקו עמים גדולים ממפת העולם, לא הכחידו אותנו, בניגוד – וזו הנקודה הראויה לציון – להסתברות החוקית ההיסטורית.

הפינומן מבני נכר – פעורי פה: "ניסיתי בצעירותי לאת את השיטה המטריאליסטית ההיסטורית על ידי הדגמתה בגורלות עמים, וזו התנפצה אל העניין היהודי, אשר גורל נשואיו נראה נעדר לחלוטין מנקודת מבט מטריאליסטית לפי הקריטריון הזה צריכה היתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה הוא תופעה מסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי האומה זו מתנהלים בכוח גזירה קדומה, העומדת מעל לתהליך ההסתגלות, שדוגלת בו השיטה המטריאליסטית ההיסטורית. קיומם של היהודים, התקוממות נגד ההשמדה, עמידתם בתנאים מיוחדים במינם והתפקיד הגורלי שמילאו בהיסטוריה... כל אלו מורים על היסוד המסתורי והייחודי שבגורלם" ( ניקולס ברדייב).

והנה דברי הפילוסוף הצרפתי, ז'אן פול סארטר, בנידון: "אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושית. העם היהודי הוא משהו מעבר לזמן, ולכן, אינני יכול לחרוץ משפט על אותה דילמה של יחסי ישראל ערב, בלי להביא נקודה זו בחשבון."

והנה, הפסוק החוזה מראש: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוקיהם" (ויקרא כו, מד). תארנו חלק מן המודלים ההיסטוריים, שנחזו מראש כל אחד לחוד וכולם ביחד, הינם אבסורדים מבחינה היסטורית. שום עם לא טעם כמותם. והנה, קיים מתאם מושלם בין הפסוקים לבין המציאות.

מציאות לא מובנת, כואבת, אך גם מנחמת.

היא מביעה על תכליתיות, על תכנית מראש של ההשגחה העליונה. על העובדה, שתולדות עמנו אינן אוסף מקרי של מאורעות מטורפים בג'ונגל קורות האנושות, כי אם צעידה לעבר היעד של העתיד, תיקון העולם באחרית.