אחרי ימים נפל תרח למשכב וביקש מאת בניו אברם והרן שימכרו כמה אלילים כדי להרוויח. כי תרח זה היה מוכר אלילים ובהיותו חולה ביקש את בניו שימלאו מקומו בחנות וינהלו העסק.

יום אחד שאל אברהם את אביו וביקש ממנו שיאמר לו מי ברא את השמים ואת הארץ אמר לו תרח: "וכי עדיין אין אתה יודע? והרי כמה שנים אתה בחנות הזאת שהיא מלאה אלילים גדולים וקטנים. הם פטרוני העולם שבראו אותך  ואותי ואת כל הבריות",

הלך אברהם מיד לאמו וביקש ממנה להכין לו מאכלים טובים, כי הוא רוצה להביאם כמתנה בפני האלילים כדי לערוך תפילתו, וכך לקח אברם את כל המאכלים בידיו ונסתגר בחדר. והיה שוהה שם כל היום כי ביקש לראות אם יושיטו את ידם כדי לאכול משהו, ואין קול ואין עונה. וכך לקח הפטיש בידו והרס את כל האלילים, וכשגמר נתן הפטיש בידו של האליל הגדול שבהם שהשאירו שלם כפי שיתבאר להלן.

ותרח זה בשומעו את המכות כקול חיטוב עצים רץ לתוך החדר מצא את אברהם כשהוא יוצא משם. וכשראה תרח והנה כל הצלמים שבורים החליט להרוג את אברהם על שהעיז לעשות כך התנצל אברהם ואמר כי לא היתה לו שום כוונה רעה. אלא הוא הביא אוכל לאלילים, אז התחילו הקטנים לאכול לפני הגדולים הושיט הגדול  ידו ובזעמו שבר את כולם על שלא היתה בהם מידת דרך ארץ וסימן לדבר הגרזן הנמצא בידו של הגדול, ואם אין אתה מאמין לי בוא ונלך ונשאל מה בפיו.

וכעסו של תרח התגבר יותר ואמר זה סימן שאתה משקר שהרי אלילים אלו אין רוח בהם ואינם יכולים לדבר  כי הם עשויים עץ ואבן אמר לו אברהם: וכיצד אתה מאמין שהם שבראו השמים והארץ בשעה שאין בהם רוח ואינם יכולים לנוע ממקומם ומה הטעם יש לך לעובדם וואי לך ולכל הדור שהלכתם כל חייכם אחרי ההבל, ובהיות שיש אל גדול בשמים כפי שלימדתי אתכם  ולא הטיתם אוזן לשמוע לי, הרי רע יהיה סופכם. כמו שאירע לדורות שעברו דור אנוש ודור המבול כי בגלל עבודה זרה אבדו מן העולם. ולכן אבקשך אבי לשמוע בקולי ולחדול מעבוד אלילים  וכך תינצל מן הרעה הגדולה.

ואברהם פתח החנות ולקח שני צלמים וקשר בהם חבל וגררם והכריז כדרך המוכרים המכריזים על סחורתם: אמר: רוצה אני למכור אליל שאין בו מועיל. פה לו ולא ידבר עינים לו ולא יראה אזנים לו ולא ישמע ולא יהלך ברגליו וכשבא אחד מהם לקנות היה אומר לו אבוי לך שאתה בן חמישים ואתה משתחוה לפסל בן יומו. ובכך היה הלה מסתלק והולך.

ובעודו מסובב בעיר להראות את הצלמים, פגש בו זקן ואמר: "רוצה אני שתבחר לי אליל גדול וטוב כדי לעובדו "
אמר לו אברהם: "והלא בשבוע האחרון ראיתיך קונה אליל מהרן אחי, ולמה אתה צריך עוד אחד?"

אמר לו: "כשבאתי לביתי באו גנבים וגנבו ממני את הפסל".

אמר לו אברהם: "כיצד אתה עובד לפסל שאינו יכול להציל עצמו לא כל שכן שלא יציל אחרים?"
אמר הזקן: "הגד לי למי לעבוד, כי איני יודע אל אחר".

אמר לו אברהם "דע כי יש בשמים אל גדול והוא אלהי נמרוד ואלהי תרח ושל כל העולם וכמה רע הדבר לעבוד לנמרוד המחזיק עצמו לאלוה".

אמר לו הזקן "היום הרת עולם. ומן היום ואילך אעבוד לאלהיך. אבל רוצה אני שתבטיח לי מה תועלת תצמח ממנו".
השיב אברהם  ואמר "הדבר הראשון שכל מה שנגנב ממך יוחזר לך. והשני כי תנצל מדינה של גיהנם",
ביקש ממנו הזקן שילמדו כמה מילים לאומרם.

אמר לו לאמר "ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. אחד ואין שני ממית ומחיה ואברהם עבדו נאמן ביתו". וכן חזר אותו זקן בתשובה והתחרט על העבר

ביום השני מצא שהגנבים החזירו לו הכל מה שגנבו ממנו והיה מסובב כל היום ברחובות ומשמיע את הדברים האלו שאברהם לימדו לאמר, והחזיר בתשובה הרבה אנשי ונשים. אבל כשנודע הדבר לנמרוד הרג אותו והיה מהרהר בדעתו מה לעשות באברהם, כי רוב האנשים הלכו אחריו. וכן כשהיה נמרוד במשתה נכנס אברם ושבר את כל הצלמים, כפי שעשה לטרח.

ונמרוד שהחזיק עצמו אלוה ואמר שהוא ברא את השמים ואת הארץ, אמר לו אברם: אני רואה שהשמש יוצאת כל יום במזרח ושוקעת במערב, שמא יש לך כח לשנות מהלכה שתזרח במערב ותשקע במזרח? אם תעשה כן אודה בך ואשתחוה לפניך, ואם לא דע כי האל שנתן כי כח לשבור אליליך הוא יתן לי כוח להרוג אותך.

ונמרוד כששמע דברים אלו נזדעזע ושלח את אברם לבית הסוהר כשהוא כפות, וצוה לשומרים שיתנו לו רק לחם בלי מים. והיה שנה אחת בבית הסוהר, ובא מלאך גבריאל ועשה לו מעין מים, ובכל יום האכילו יפה והיה לצדו ולא סר ממנו כלל.

אחרי כן כינס נמרוד את כל חכמי עירו ושאל אותם מה משפטו של אברהם שביזה את המלך ושבר את הצלמים. ויצא דינו להשרף.

כך הכריזו בכל העיר שכל מי שהוא מאוהבי נמרוד צריך להביא מטען עצים והיו מביאים עצים במשך ארבעים יום ולנמרוד היה תנור גדול מאד בכפר שנקרא אור כשדים. ולשם הלכו כולם והסיקו את התנור הזה עד שהיה הולך ובוער במשך שלשה ימים ושלשה לילות עד שבני העיר לא היו יכולים לסבול החום שהיתה כל העיר כמו מרחץ חם.

ונתכנסו כל העולם אנשים ונשים לראות כיצד הולכים לשרוף את אברם, ואנשי נמרוד היו כמה אלפים מלבד המון העם שהו על הגגות אחד ע"ג השני.

ואותם החכמים אמרו לנמרוד שגם תרח ראוי לשריפה על שעשה תחבולה זו שהחליף את אברם בתינוק אחר, וכך שלח נמרוד והביא את תרח ואמר לו שיאמר לו בטוב את האמת ואם לא ישרף ולא  יפחד לומר האמת, שאם ישקר יישרף יחד עם בנו השיב תרח ואמר כל מה שאמרו החכמים אמת ומפני שריחם על בנו עשה כן, שאל נמרוד את תרח: מי נתן לך עצה זו? ענה לו תרח כי הרן בנו נתן לו עצה זו וזה לא היה כן, אך כדי להמלט מנמרוד סיבך את הרן, אז יצא דינו של הרן לישרף יחד עם אברהם.

צוה נמרוד להוציא את אברם מבית הסוהר כדי לשורפו והממונה על בית הסוהר אמר לנמרוד. דע כי אדם זה יושב בבית הסוהר זה שנה ולא אכל ולא שתה כלום ובודאי כבר מת. אמר לו נמרוד: בכל זאת לך וראה אם הוא בחיים ונוציאו לשריפה.

הלך וראה אותו בריא ושלם, התפלאו מאד ואמרו מי הביא לו אוכל?

השיב אברם ואמר: אלהי השמים הזן את כל הבריות הוא שזן גם אותי וכך היה הולך ודורש עד שגם הממונה חזר בתשובה. אמר לו אני מאמין לך שאלהיך הוא האל האמיתי, כי ראיתי במו עיני הפלא הזה. ונמרוד הוא שקרן וזייפן.

וכשספרו לנמרוד שגם הממונה על בית האסורים החליף דעתו ועבר לצדו של אברהם צוה להורגו. והרבה חרבות נשברו על צוארו ולא היו יכולים להורגו. וכן שלח נמרוד אחד משריו להביא את אברם. וכל אלו שהביאו את אברם לזורקו לתוך הכבשן יצאו לשונות אש מן הכבשן ושרפום. עד שנשרפו הרבה אנשים.

באותה שעה בא השטן בדמות של אחד מהם ואמר לנמרוד כי יש בכוחו לעשות תחבולה ולזרוק את אברם מרחוק לתוך הכבשן. וכך הביאו מסמרים ולוחות וחבלים ועשו "טראבוקו" לתוך התנור מרחוק. וכך קשרו ידיו ורגליו של אברם אבינו ושמו אותו בתוך הטראבוקו להטילו לכבשן. וכן עשו לאחיו הרן. ופשטו בגדיהם כדי לשורפם.

אז בא השטן ואמר לאברם אם אתה רוצה להינצל מן האש הזאת השתוה לנמרוד. השיב לו אברם ואמר: יגער ה' בך השטן ואברם התפלל לפני הקב"ה כאשר ידע אז באה אמו והתחננה לפניו שישתחוה לנמרוד וינצל ענה לה: דעי אמי כי אשו של נמרוד סופה להיכבות, ואילו אשה של גיהנם אין לה תקנה עולמית.

וכך הטילו את שניהם לתוך הכבשן. והרן זה שלא היה לבו שלם באמונתו, נשרף מהר, וכן י"ב האנשים שהיו נמצאים בטרבוקו נשרפו כי יצאה אש מן הכבשן וליחכה אותם ואילו לאברם ירד הקב"ה בכבודו ובעצמו והצילו. ויש אומרים שהמלאך מיכאל שהוא ממונה על ישראל הוא שנשלח מן השמים להציל את אברם, ואותו התנור אע"פ שהיה מוסק כ"כ לגבי אברם היה צונן,

וי"א כי בשעה שראו האנשים שלא ניזוק אברם כלל אמרו שזהו בזכותו של הרן אחיו, הוא שמא עשה לו איזו תחבולה שלא תשלוט בו האש, כי הכירו בו (בהרן) שהוא קוסם גדול, ואותו הרן שהיה רשע אמר בלבו אם ינצל אברהם אעבור לצידו, ואם יישרף ישאר באמונתו של נמרוד, ויצאה להבה מן הכבשן ומשכה את הרן לתוכו, ואח"כ כשנשרף הטיל אותו לעבר תרח אביו.

ויש אומרים כי אנשי נמרוד הם שהטילו את הרן בתוך הכבשן כדי לברר מהי הסיבה שלא נשרף אברם. אם זהו בגלל חסידותו שאלהיו הצילו או שזה בגלל אחיו הרן. ונחמרו מעיו, וכשראו שנפגע השאירו בחוץ, אבל לא היה יכול לחיות כי האש שלטה בו, והוא מת באותו רגע בפני תרח אביו, וכולם האמינו בגדולתו של אברם.

וכל האנשים ראו את אברם כשהוא מתהלך בתוך הכבשן שלשה ימים ולילותיהם, וכשסיפרו הדבר לנמרוד צחק עליהם. אבל לאחר שראהו במו עיניו ציוה להוציאו מן הכבשן. אבל לא היתה אפשרות שבן אדם יתקרב לכבשן, כי האש היתה גדולה, וכך נשרפו שמונה אנשים שרצו להוציא את אברם. וכשראה נמרוד שאין אפשרות קרא לאברהם ואמר לו אתה שהנך העבד הנאמן של אלהי השמים הגדול והמבורך והאמיתי צא לחוץ.

יצא אברם יצא בפני נימרוד. כל המון האנשים שעמדו שם השתחוו בפני אברהם, וכן עשה נמרוד, אמר להם אברהם אני איני כלום ולא אלי השתחוו. אלא האמינו באלהי האמת שבשמים.

אז נתן נמרוד לאברם הרבה מתנות ושני העבדים המובחרים ביותר שהיו לו והאחד מהם היה אליעזר עבד אברהם ויש אומרים שאליעזר בנו של נמרוד. וכל גדולי המלכות נתנו לו איש מתנות רבות וליוו אותו עד לביתו בכבוד גדול.

וכל אנשי אותו הדור הכירו שאברם ניצול בכוחו של הקב"ה וכך הביא כל אחד את בנו לאהלו של אברהם ואמרו לו רואים אנו שיש לך בטחון גדול בשי"ת, השתדל ללמד את בנינו את הדרכים הטובות והישרות שאתה יודע. ומאז נקראה עיר זו אור כשדים בגלל הצלתו של אברהם שהיתה פלאית בעיני כל העם. וכן אנו אומרים בכל יום ב"ויברך דוד" אתה הוא ה' האלהים אשר הוצאת את אברם מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך.


(מעם לועז)