עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם [אבות פרק ה, משנה ג].
בעשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, ובכולם עמד, להודיע כמה חיבתו, מבקשת המשנה שבמסכת אבות, להדגיש, והיא מוסיפה שבכך נודעת חיבתו לפני הקדוש ברוך הוא.
במאמר זה נבקש להתמקד בניסיון הראשון והניסיון האחרון של אברהם אבינו.
הניסיון הראשון, לך לך מארצך וכו' מזכיר גם את הניסיון האחרון של עקידת יצחק. מדוע? מציין הרב ישראל לאו, כי בשניהם מופיע המוטיב 'לך לך'.
לך לך מארצך ממולדתך וכו', הניסיון בו נתבקש אברהם אבינו כידוע לנטוש את ארצו ואת מולדתו וכו', ובניסיון העקידה הקשה מכולם: קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך לארץ המוריה והעלהו שם לעולה.
האישיות של אברהם אבינו הורכבה בעשרה אבני דרך, ובכל זאת הן הניסיון הראשון והן האחרון נפתחים באותו ביטוי.
אולם בכל זאת הבדל יש ביניהם:
בניסיון הראשון, התבקש אברהם ללכת מארצו וממולדתך וכו', הקב"ה ביקש ממנו להתנתק מן העבר שלו, מן הקל אל הכבד: ארץ, ובהמשך עולה בדרגה– מולדת, והקשה ביותר מבית אביך ערש ילדותך.
אבל הניסיון האחרון הרבה יותר קשה.
קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך לארץ המוריה והעלהו שם לעולה – פה אברהם מתבקש להתנתק מהעתיד.
יצחק הוא ממשיכו של אברהם אבינו "כי ביצחק יקרא לך זרע".
אברהם אבינו לא ממרה את פיו של הקדוש ברוך הוא, הגם שהדבר היה קשה לו בוודאי, ומכאן "ועתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני".
זה ייחודו של אברהם אבינו שלא עומד במקום, לא שוקד על השמרים, לא נח על זרי דפנה. ראשיתו וסופו 'לך לך', תמיד קדימה מחיל אל חיל.