"כל אחד נדרש לעצמו" -  במלים אלה של חז"ל גלו לימוד מיוחד ועמוק. ננסה להסביר כאן את משמעות הדברים.

 

כמדומה, שכל אחד מרגיש בסתירה שבין תחילת הפסוק לבין סופו: בתחילתו מדובר על "חיי שרה", ואילו בסיומו נאמר: "שני חיי שרה". מה פשר הדבר?

 

כנראה, שהתורה לא באה לספר לנו רק את מניין שנותיה; התורה באה לתאר לנו את "חיי  שרה", איזה חיים היא חיה, כיצד היא עברה את שנות חייה. לשם כך  חילקה התורה את חיי שרה לשלש תקופות, שהם שלשה שלבים עיקריים בחייו של כל אחד ואחד, ולכל אחת מתקופות אלה יש ייחוד משלה.

 

התקופה הראשונה היא "כבת ז'" - תקופת הילדות, תקופת התהוות האדם מבחינה גופנית ונפשית כאחד. אחריה באה תקופת ימי הנעורים, שבה מתחיל האדם לבנות את חייו בעזרת הכלים שהכין לעצמו בתקופת הילדות. בתקופה זו הוא שואף להתקדם בכל מלוא המרץ, לקראת היעד שהציב לעצמו בחיים. אחריה בא תור ימי הזקנה. בתקופה זו שוב אין האדם מסוגל לבנות וליצור יצירה חדשה; הוא בונה על הקיים, מפתח את מה שיצר בימי נעוריו.

 

ישנם אנשים, שאינם מודעים לייחודה של כל תקופה ותקופה. כתוצאה מכך, הם עוברים את החיים כספינה המטורפת בים, ללא כיוון וללא מטרה. 

 

במקום לעבור תקופת חיים, הם נסחפים בהם, אובדי עצות, ואינם מגיעים ליעד הנכון. ישנם אחרים, שמרוב התלהבות ולהיטות לחיות את עצמם, הם שוכחים שעליהם להתקדם ולהכין את עצמם לקראת התקופה הבאה. -  נקח למשל, את ימי הנעורים: יש המבלים אותם בפטפוטי הבל, בבטלה ובאפס מעשה, נגררים אחר מאורעות החיים, ויוצאי מהם בידים ריקות. ויש אחרים, שמרוב חשק ליהנות ולנצל את כוחות הנעורים, הם עוסקים במה שיצרם מכתיב להם, "אכול ושתה כי מחר נמות". גם הם, כשמגיעים לימי הזיקנה, מגלים שתפסו את הטפל ושכחו את העיקר.

 

עלינו ללמוד, איפוא, כיצד לחיות את תקופות החיים השונות, כיצד לנצל אותם. הדרך הנכונה היא, לחיות את כל תקופות החיים כמו שהם; לחיות את הילדות 

כילדות, את ימי הנעורים וימי הזיקנה כמו שהם. מי שמנסה כילד להיות "מבוגר", הרי הוא נכשל. צעיר שאינו מנצל את המרץ של ימי נעוריו בצורה נכונה, מבזבז את חייו. זקן השואף לחיות כ"צעיר", סופו להתאכזב.

 

זה מה שאומר לנו הפסוק על שרה אמנו: "ויהיו חיי שרה", כיצד היא חיה את חייה? היא לא חיה "מאה ועשרים ושבע" שנה; היא חיה כל תקופה לחוד, "כל אחד נדרש לעצמו". לכן השיגה בכל אחת מהן את מה שניתן להשיג: בשנות הילדות - את היופי, שהוא מראה על שלמות התפתחות האדם, הן מבחינה חיצונית, והן מבחינה פנימית. היא באה לתקופת הנעורים כאדם שלם מכל הבחינות - "בת כ' כבת ז' ליופי". בשנות נעוריה - את הנצחון במלחמת היצר, ללא חטא; ועם מטען זה היא הגיעה לשנות הזיקנה, "בת ק' כבת כ' ללא חטא".

 

(ע"פ רש"ר הירש)