"ויהי כאשר ראה יעקב את וחל בת לבן אחי אמו וגו, וישק יעקב לרחל וישא את קולי ויבך [בראשית כט].
"ויבך - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה" [רש"י].
לכאורה על שום מה באה עליו רוח הקדש זאת, מה חשיבות יש בידיעה זאת עד כדי הפעלת השראה של רוח הקדש? כלום ניתן לתאר שינוי במהלכיו של יעקב בעקבות גילוי זה?
מסביר בעל 'הברכת מרדכי', שהעונש לא על חינם הוא בא. יש אפוא לתור אחר סיבותיו על שום מה נענשו.
חשיבות הידיעה היא אפוא בשל העמידה על המשמר ומניעת הסיבה הגורמת לפירוד הזה. וכמו כן למען נדע עד כמה מחושבים ושלמים היו מעשיהם של יעקב ורחל אמנו.
הלא ברור ופשוט שלעד עיניהם הייתה תמיד ניצבת אותה רוח הקדש על העונש האיום הזה. כמה דק היה החטא יעקב ורחל עצמם כנראה לא הבחינו בו. ובכל זאת עונש כזה עונש לרחל ועונש ליעקב... ממש נורא.
נזכרים אנו במה שעוד יסופר להלן כשלבן הארמי בא לחפש את תרפיו, ורחל אמנו במסירות נפש נצמדה למושבה על הגמל כדי להחביאם מתחתיה... יעקב התבטא כי מי אשר בידו הדבר לא יחיה והשגגה שיצאה מפי השליט התקיימה... כנראה.
איזה חטא דק מן הדק עד אין נבדק בכל זאת גרם... והלא כאמור רוח הקודש כבר הייתה ידועה להם היטב ניצבת מול עיניהם, ובכל זאת.
עוד יתכן הלא רוח הקודש לא אמרה אלא זאת שלא יבואו יחדיו לקבורה. לא התפרש כאן לא המועד של פטירת רחל לא המקום ולא הסיבה רק זאת שמקום קבורתם יהיה נפרד.
ובכל זאת ויבך! תוך כדי ה'וישק', תוך כדי מילוי ציפיות והתגשמות שאיפה של כל עתיד כלל ישראל. הלא רחל אמנו היא, ממנה הבניין של כל כלל ישראל כמו שאר אמותינו שרה ולאה, ובכל זאת גם פירוד זה אינו נסבל. גם פירוד זה של לאחר ימי חלדם עלי אדמות גם זה מעורר לבכי...
זה מוכיח יותר מכל דבר גם ליעקב גם לרחל, מהו טיב הקשר שביניהם. קשר הקשור בחבלי נצח של כל העולמות - הזה והבא.
אם באה רוח הקודש כנראה שיעקב אבינו דרש אותה. חיוני לו לדעת מה יהיה לאחר מלאת ימי חייהם בעולם הזה, כשם שחיוני לו לדעת כי עצם הקשר ביניהם יתהווה... ולכן הודיעו לו ליעקב את זאת על ידי רוח הקודש...
השאלה היא אך מדוע בא הגילוי ברגע זה דווקא? מדוע בשעת הפגישה? מדוע צריכה גם רחל לדעת זאת ולראות את בכייתו של יעקב אבינו?
הוא אשר אמרנו. אם בשל הכוונת הדרך, אם בשל הלימוד, מה גורם החטא מה גדול העונש, ואם בשל עצם הידיעה וההרגשה באיזה עבותות של נצח קשורים המה יעקב אבינו ואמנו רחל.
נזכר גם בפסוק [רות א] שאמרה רות לנעמי לאחר שהפצירה בה לעזבה וללכת לדרכה, אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין וגר, באשר תמותי אמות ושם אקבר
מהו ושם אקבר?
זהו ביטוי לעבותות של נצח שנקשרה רות לנעמי.
בנצח זה של יעקב ורחל פגעה מדת הדין. "ויבך".