הכברה שניפתה את אלופי עשיו | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

אחר שכתב לך יישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה, שלא היו ספונים וחשובים לפרש האיך נתיישבו וסדר מלחמותיהם איך הורישו וכו', פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה כל גלגולי סיבתם, לפי שהם חשובים לפגי המקום להאריך בהם.

וכן אתה מוצא בעשרה דורות שמאדם ועד נח, וכשבא לנח האריך בו, וכן בעשרה דורות שמנח ועד אברהם קצר בהם וכשהגיע אצל אברהם האריך.

משל למרגלית שנפלה בין החול אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית. ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל את המרגלית [רש"י בראשית לז].

החול תופס מקום נרחב בעולם, גם הצרורות, מסביר בעל ה'ברכת מרדכי'. שניהם מחויבי המציאות לא יתכן בלעדם.

אך יש להם את מקומם שלהם ואת ערכם שלהם. משיחדרו לתחום אחר אין לך אלא להשליכם למקומם, זה לחול ואת אלו לאשפה.

גם עשו גם כל אלופיו מחוייבי המציאות המה, אך במקומם. משיחדרו מעבר לתחומם ומקומם יושלכו אל תחומם.

גם החול גם הצרורות וגם עשו נמצאים בכברה עם המרגליות ועם יעקב, אך היקפם קטן מחורי הנפה, הם לא יחזיקו מעמד. יעקב הוא בלבד יישאר. רק המרגלית תיוותר.

לכל אחד מאלופי עשו מימד נצחי של תורה, שהרי הונצח בתורת משה.

איש בל נעדר כל אחד עם תארו מנינו וכל מציאותו. וכל כך למה? כדי לנפותו וכדי להשליכו אל מקומו כדי להראות את טיבו סגולתו וערכו.

אבל יעקב הוא הובא אל הכברה כדי למצאו לגלותו, ולהשאירו באוצר המנוצר.

ואת המרגלית יעקב יש לצחצח להבריק לנקות מכל צרור ופסולת. ואיזו היא דרך צחצוחה?

"לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם".

כל פרט ופרט, כל מאורע ומאורע כל שמחה כל עצב כל שכר כל עונש כל ניסיון, הוא צחצוח מירוק וליטוש, כדי שבסופו של דבר תלוטש המרגלית ותזהיר במלא בהקה.

וממה יש לנקותה? מה טיבם של הצרורות? משמץ כל שהוא של גויות ועשויות, למען לא ידבק בו מאומה מכל זה, למען לא יישאר אפילו בשכנותם.

כל אירוע בונה, כל פרט מצחצח.

אין אירוע של סתם, אין אף פרט של מה בכך אצל אברהם נח ויעקב אין מקרה, אין דבר שאיננו משובץ במשבצות הנצח.

לכן משהושלכו הצרורות משנמצאה המרגלית, אין לך פרט או אירוע שהינו פחות מחשוב, פחות מחיוני, פחות מנצח נצחים.

נוכל אפילו לומר שרשת הכברה בנויה מכל פרט מכל אירוע בחיי נח אברהם ויעקב.

ומן הנפה הזאת התנפו כל האלופים הושלכו אל מקומם הטבעי, ואותה נפה לא רק שנשארה בה המרגלית בכברתה, אלא היא זאת שצחצחתם מירקתם ושיבצתם בתוך שרשרת-ערכם הטבעי והנצחי.

וכך צריך כל אחד מזרעו של יעקב לשבץ את מעשיו במשבצת הנכונה.

לא באינסטינקטים ולא ברפלקסיות, אלא במכוון לקראת המטרה הקדושה והנעלה, לקראת בנין אישיותו ובנין כלל ישראל.