הר געש של טוב מתפרץ | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

"ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים, יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ וגו', ויקבצו את כל אוכל וגו' והיה האוכל לפקדון וגו'. וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו, ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו"? [בראשית מא].

 

אך כלום כל החכמה הכלכלית הזאת מוכיחה על רוח אלקים? מעיר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי'.

 

חכמה כן, חכמה גדולה!

כשרון כן, כשרון גדול!

מסירות כנראה גם כן.

אך רוח אלקים, מהי השייכות המיוחדת?

רבים תמהו מניין לקח יוסף את העוז להציע הצעות של פתרון, כלום לכך הריצוהו מן הבור?

 

מספר הרב אזרחי כי הוא זוכר, עוד מימי נעוריו, כיצד רבי דוד פינקל זצ"ל עומד בחלקו המערבי של היכל ישיבת חברון, כשמסביב לו שותים בצמא את דבריו הנפלאים של רבי ישראל סלנטר זצ"ל בהוכיחו כי מיניה וביה, מתוך החלום עצמו, ידע יוסף כי לא רק לפתרונו מצפים אלא גם לעצתו, כולל "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם" וגו'

 

מן הצד עמד צעיר אחד, ובתעוזה מסויימת שניכרה בקולו הרועד קימעא, הפטיר: לשם מה כל ההתחבטות הזאת מדוע אי אפשר להבין כי כשיוסף הצדיק יודע אל נכון כי בידו לייעץ ולהציל את מצרים כולה מן הרעב והמוות, הרי טוב ליבו דחפו להציע ולייעץ?

 

מדוע לא יעשה יוסף הצדיק כל מאמץ להשפיע כי יקבלו עצתו ודבריו, הכי לעצמו הוא דורש, הלא בהצלת נפשות עסקינן? מהי איפוא עיקר הקושיא?

 

הצעיר הוסה. הכל חזרו להתפעל מחשבונו הגאוני של הרב.

 

אומר  הרב אזרחי, כי יש הרבה בדבריו של אותו צעיר.

הגדיר מי שהגדיר את גדלותו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל וכך אמר: אישיותו ומדותיו היו ניבטים בפסקי הלכותיו.

 

הכיצד?

פעמים רבות משסיים את דעת תורתו בפסק ההלכה, היה מצמיד לכך את המילים הבאות:

"אך יש לי עצה בשבילך"

 

מדותיו, האצילות וטוב ליבו, לא הרשו לו לעמוד מנגד לבעיותיו של השואל, אשר הפסק מנע הימנו את ההיתר שכל כך היה זקוק לו.

 

ר' שלמה זלמן השקיע את כבירות גאונותו לא רק בעצם הפסק להלכה ולמעשה, אלא אף בנשיאה בעול דאגתו ומצוקתו של העומד מולו.

 

אישיותו ומדותיו הגאוניים והאצילים לא זו בלבד שניבטו מתוך פסקיו, הם התמזגו בהם. משום שתמיד תמיד, מעולם ולעולם, היה נתון לזולתו ובכל דבר וענין.

 

כראש ישיבה לתלמידיו, כמו כפוסק הדור ומבקשי פיהו, כחכם ופקח למודרכיו, כמו לצדיק ועושה חסד, להמוני המוניו.

 

כשהוציא מפיו 'אך יש לי עצה בשבילך' לא היתה זאת תגובה או תשובה או הענות. מלים אלו פרצו מאליהן, מתוך תוכו של האיש.

 

כל מה שיש בו, גאונותו, וצדקותו, ישרותו, וטוב ליבו, הכל הכל היה ברגע זה נתון לעצתו.

 

ומה פלא איפוא אם יוסף הצדיק, אף הוא, לא עמד בפני פרץ טוב ליבו וזרם רגשותיו ללכת בדרכיו של הקב"ה, לקיים עולם להחיות עולם.

מדוע יפלא אם יחד עם פתרון החלומות, התמזג בהם גם חסדו טובו צדקתו וגאונותו? מדוע לעכב את ה"ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון" וגו'?

מה הפלא?

 

נראה, כי פרעה וחרטומיו הכירו בטוהר מחשבתו ובעיקר בפרץ רגשותיו. הם ניצבו כמעט דומם באין דיבור בפיהם לעומת הר הגעש של טובה וחסד, אשר התפרץ מתוך תוכו של יוסף הצדיק. זהו רוח אלקים.

 

משום שרק מי אשר רוח אלקים בו, אוצר בקרבו את מדתו של הקב"ה, שבסיבתה ברא את העולס על כל בריותיו: "מדרך הטוב להיטיב", כך נאמר על הבורא עולם [ראו אצל הרמח"ל ב'דעת תבונות']. הלא זאת היא הסיבה לבריאת כל העולמות על כל ברואיהם.

 

ויוסף שהלך בדרכיו של הבורא, אף הוא בורא עולמות, מחיה אותם ומקיימם. זו היא סיבת 'ההתפרצות' הגלתי נמנעת אשר אין לעוצרה - כי מדרך הטוב להיטיב.

ויוסף שטוב הוא, דרכו היא להיטיב. זו היא חיוניות עבורו, לא יתכן אחרת. "ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון"...