"בחרבי ובקשתי - בצלותי ובבעותי" (תרגום אונקלוס) כלומר בתפלתי, כדרך שאומרים: "תתקבל צלותהון ובעותהון". אולם צריך להבין, כיצד משמשים "חרב וקשת" כמשל ל"תפלה"? איזה קשר יש ביניהם? ומהו ההבדל בין "צלותי" ובין "בעותי", הלא שניהם הם לשון של תפלה ?

 

במה הם חלוקים, החרב והקשת? הקשת יורה את חיציה אך ורק מכח האדם המותח אותה. ככל שהוא ימתח יותר את הקשת, כך יגבר כח החץ. אבל החרב אינה כן. היא הורגת מכח עצמה, מכח חודה, ללא מאמץ מצד האדם .כמו כן בתפלה, ישנם שני סוגים. התפלה הקבועה, אותה תפלה שנוסחה על ידי אנשי כנסת הגדולה, היא דומה לחרב. גם אם האדם המתפלל אינו מכוון בה, אם כיון את לבו בברכה הראשונה [ברכת אבות], הרי יצא ותפלתו מתקבלת. כי תפלה זו, סגולתה היא מכח עצמה, היא דומה לחרב הפועלת מכח עצמה. וזה מה שנקרא בלשון התרגום: "צלותי".

 

מלבד זאת, ישנה תפלה אחרת, והיא נקראת "בעותי". זוהי התפלה שאדם מתפלל מעצמו, מחוץ לתפלתו הקבועה. 

 

הוא מחדש אותה ומנסח אותה לפי צרכיו האישיים. אותה תפלה, אינה יכולה לפעול מכח עצמה. כאן חייב האדם להשקיע כוונה ולב, כדי שהתפלה תתקבל; ככל שיתאמץ יותר, ככל שכונתו תהיה טהורה יותר, ואמיתית יותר, יגבר כח התפלה. ועליה אמרו חז"ל (מסכת תענית) "אין תפלתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו".

 

ולכן היא משולה לקשת: הכל תלוי באדם המותח את הקשת, והכל תלוי באדם המכוין בתפלתו. (משך חכמה)