"בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו"

מובא במדרש רבה שרבי יוחנן חשש שיש כאן פתחון פה לומר שיכולת הבחירה ניטלה מפרעה והוא לא יכל לקיים את רצון הבורא. לעומתו טען ריש לקיש שאין פתחון פה, כיוון שפרעה הוזהר חמש פעמים לשמוע, ובכל זאת לא זז מעמדתו שלא להוציא את בני ישראל ממצרים, לכן ה' הכביד את לבו (הכביד, בדומה לבישול של כבד שככל שזמן בישולו מתארך, כך הוא מתקשה יותר).

דברים אלו צריכים הבנה: א. מהו הפתחון פה? ומדוע הוא בעייתי? ב. מה תירץ ריש לקיש שמאחר שהאדם הוזהר מספר פעמים ה' נועל את לבו, הרי עדיין יש מקום לטעון שכעת נשללה ממנו זכות הבחירה?

 

כאשר אדם נשאל מדוע אינך מקיים את חוקי התורה, מדוע אינך מתחזק יותר בלימוד תורה וקיום מצוות?

כמעט ואין בנמצא יהודי שישיב שהסיבה לכך היא שאינו מאמין בקיומו של הבורא. זאת מכיוון שכל אדם שעיניו בראשו יודע שאלוקים ברא את העולם, וכן את השתלשלות הדורות מבריאת העולם עד למתן תורה בה עם ישראל כולו הכריז "נעשה ונשמע" והתחיל לקיים את התורה.

אלא ההסבר בדרך כלל הוא "אני מאמין באלוקים אך כיון שהורגלתי בתקופת חיים ללא שמירת מצוות, אינני מסוגל לשבור את ההרגל שנעשה אצלי בטבע"

זה היה חששו של רבי יוחנן שיהיה פתחון פה לאנשים לקבל לגיטימציה לטענה זו מכך שפרעה לא יכל להתגבר על טבעו ולא היה שייך כלל שישוב בתשובה.

בא ריש לקיש ואומר ייסתם פיהם, מכיוון שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם צ'אנס ועוד צ'אנס וכשהאדם איננו שב בתשובה הוא מקבל תזכורות בצורת ייסורים ושאר דברים שאינם נעימים, אולם אם עדיין לא שב בתשובה הרי שה' מסיר ממנו את הסייעתא דשמיא לשוב בתשובה ואז מאד קשה באופן עצמאי לשוב בתשובה, ואמנם תמיד פתוחה דרך התשובה ואין נטילת לב אלא רק הכבדת לב, אך זה קשה מאוד.

פרעה עצמו למרות הכול, לאחר האירוע הטראומתי במימי ים סוף כשנשאר הניצול היחידי (כדי שיספר לכולם) האמין בה', האריך ימים ונעשה מלך בנינוה, וכשבא יונה הנביא להזהיר את אנשי נינוה שישובו בתשובה, קרע פרעה את בגדיו והשיב את כל אנשי העיר בתשובה.

אחים יקרים!
מפרשת השבוע נלמד, שאין דבר כזה: "אינני מסוגל להשתנות". אם נתקדם שלב אחרי שלב מתוך הבנה מלאה ורצון כביר, בעזרת ה' נזכה לסיעתא דשמיא בעלייתנו הרוחנית.