"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם..."

כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, עמדו בפניהם שני צירי תנועה אפשריים. דרך ארץ פלשתים או דרך המדבר. בכל דרך ישנה מעלה וחסרון.

דרך ארץ פלשתים – מעלתה בהיותה מקום ישוב, דבר המקל על אספקת המים והמזון, אולם חסרונה בסכנת ההיטמעות באוכלוסיה המקומית וזאת סכנה גדולה, כיון שבני ישראל זה עתה יצאו ממ"ט שערי טומאה וצריכים זהירות יתר.

דרך המדבר – מעלתה בהיותה שוממת ללא סכנה רוחנית, אולם אספקת מים ומזון במדבר לעם גדול המונה מיליוני אנשים הינה משימה קשה ולכאורה בלתי אפשרית.

הקדוש ברוך הוא קובע שעדיף להוליך את העם דרך המדבר הטהור מאשר דרך ארץ פלשתים הטמאה. ולגבי בעיות המזון, מן ירד מן השמים מידי יום והשביע את העם, מים סופקו מבארה של מרים שליווה את העם במשך המסע, להקות של ציפורי שליו נחתו בסמוך, עננים מכל הכוונים הצלו, הגנו וישרו את אדמת המדבר.

התורה מלמדת אותנו שבשביל מזון לא מסתכנים בסכנה רוחנית!

ובהקשר לכך, מפורסם הוא מאמר חז"ל "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף", וכי קשה לבורא עולם לקרוע את ים סוף לשניים והלא במאמר אחד בורא הוא עולם ומה קושי יש בחלוקת הים? אלא שהדמיון בין מציאת פרנסה ובין קריעת ים סוף, שבשניהם מצווה האדם לעשות את שלו עד היכן שידו מגעת, כקריעת ים סוף שבה נצטוו בני ישראל לנוע כלשון הכתוב "דבר אל בני ישראל וייסעו" וכשמגיעים לים וראשוני האנשים נכנסים למים עד צווארם נבקע הים.וכן פרנסה בתחילה היא קשה, למצוא עבודה מכניסה וכו', האדם צריך להשתדל ולהתייגע ובסייעתא דשמיא תבוא ברכת ה' לעזרו, לתמכו ולפרנסו בכבוד.

אחים יקרים!

כולנו מרגישים כל העת שפרנסה מן השמים ובלא סיוע ממרומים יכול אדם המוצלח ובעל ההשכלה הרחבה ביותר להישאר מובטל וחסר כל, לכן כשיש ניסיון ח"ו של עבודה בשבת או עבודה בעלת סכנה רוחנית חמורה או אי מוסריות עלינו לשאת עיננו אל השמים אל בורא העולם אשר הוא פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון ולעמוד בניסיון, ובעז"ה מן השמים יוליכונו בדרך הנכונה להתפרנס בכבוד והרווחה.