וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה, מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם, קדש קדשים הוא לה': (ל, י)

 

כפל הלשון במקרא שלפנינו מעורר תמיהה: "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם". גם המלה "לדורותיכם" טעונה ביאור; מדוע הוצרכה התורה לומר זאת, וכי אין זה מובן מאיליו?

 

לכל תכונה ומעלה יש אופנים משלה, כיצד היא מתפשטת מן ה"ראש" אל ה"גוף", ועוברת לדורות הבאים. אהרן נבחר להיות ראש לכהנים, משום שעבודת ה' שלו היתה בשיא הטהרה, היראה והכנעת הלב. הדרך להנחיל את המעלות האלה לדורות היא באמצעות התורשה. כשם שהאב מעביר לצאצאיו תכונות גופניות ונפשיות רבות, כך אותה תכונה שרכש אהרן הכהן בעבודה התמימה שלו, מתנוצצת בכל אחד מצאצאיו. כאשר הכהן מקריב קרבן בבית המקדש, זורק או מקטיר על המזבח, אין זה עבודה של כהן זה בלבד, אלא הרי זה כאילו אהרן הכהן בכבודו ובעצמו עומד וזורק, עומד ומקטיר. 

 

הקב"ה בחר בשבט הכהנים, משום שחפץ בעבודתו של אהרן. גם בני שבטים אחרים מסוגלים להגיע לדרגה של כהן וראויים לעבודה; אולם רק כאשר עובד הכהן שהוא מבני בניו של אהרן, נקראת עבודה זו "עבודתו של אהרן הכהן". 

 

כאשר עמד אהרן הכהן ביום הכיפורים וכיפר על חטאות בני ישראל, לא היתה זו עבודה של אותה שנה בלבד. בכל דור ודור נזונים אנו מאותה עבודה שעבד אהרן ביום הכיפורים הראשון שלו. "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים", יש כאן עבודה של "פעם אחת בשנה", אולם אין זה הכל. "אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם". עבודה אחת של אהרן הכהן מהווה את יסוד הכפרה של כל הדורות. כאשר הדורות יעשו את העבודה באמצעות הכהן אשר יהיה בימים ההם, תהיה זו עבודתו של אהרן הכהן, ובכך טמון סוד הכפרה בכל הדורות.

 

(ע"פ אהל יעקב)