שבוע של מילואים | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

לקראת הקמה
שבוע של מילואים

בראשון לניסן הוקם המשכן * השבוע שקדם להקמתו כונה שבוע המילואים *  בכל יום מן הימים הללו פורק המשכן ונבנה מחדש, הוקרבו קרבנות מיוחדים, אהרן ובניו הכהנים הולבשו בבגדיהם המיוחדים, וביחד עם המשכן נמשחו בשמן המשחה * מקריב הקרבנות והכהן הגדול בימים אלו: משה רבינו

שבוע לפני הקמתו של המשכן בראש חודש ניסן, פונה הקדוש ברוך הוא ב-כג באדר, למשה ואומר: "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי" כשהכוונה במילה "אותם" היא לאהרן ובניו. כלומר האלוקים מבקש ממשה רבינו להכין את אהרן ובניו לקראת מילוי תפקידם ככהנים במשכן ובמקדש.  משה מתבקש לקחת בכל יום משבעת ימי המילואים [שכונו כך מפני מילוי ושלמות התפקיד לו יועדו אהרן ובניו בימי הכנה אלו], פר אחד ושני אילים. הבקשה המפורשת של האלוקים להקריב פר דווקא הופיעה בעקבות חטא העגל אותו עשה אהרן. גם שני האילים באו לציין ארוע מצער שיתרחש מאוחר יותר – מות שני בניו של אהרן נדב ואביהו.

עם הבקר מצווה משה לצרף שלשה סוגי לחם הנקראים רבוכה, מצות, ורקיקים. את בעלי החיים עם חלק מהמאפים יקריב משה שבימים אלו שימש ככהן הגדול אל המזבח. קודם לכן הוא מלביש את אהרן בבגדיו המיוחדים וחובש לו את המצנפת ואת הציץ הקדוש. עם לבישת הבגדים יוצק משה רבינו שמן הנקרא "שמן המשחה" על ראשו של אהרן ובין ריסי עיניו כשבאצבעו הוא מחבר את טיפות השמן שבין הריסים לאלו שבמצח. חכמים מספרים כי בשעת יציקת השמן נשרו שתי טיפות אל זקנו של אהרן והיו תלויות שם כשתי מרגליות תמיד. גם כאשר היה אהרן מדבר היו הטיפות עולות לראש זקנו ולא היו נושרות ארצה. משה, שהבחין בטיפות חש צער ומבוכה שכן חשש שמא מעל בשמן המשחה ולא נתנו במיקומו המדוייק. אלא שהקב"ה מרגיע ואומר לו אל תחשוש שכן על כך נאמר בתהלים: "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מידותיו כטל חרמון שיורד על הררי ציון".

משה פונה לשני בניו של אהרן ומלביש אותם כותנות, חוגר אותם ואת אהרן באבנט, וחובש לראש הבנים מגבעות. לדעת פרשנים תכליתם של הבגדים המיוחדים של הכהנים היא להזכיר לפני הקב ה לזכות את ישראל למרות המקטרגים הרבים שנוצרו בעקבות עוונותיהם. בדברי הפרשנים הנל ישנה הדמיה מענינת לבן מלך שחטא לפני אביו ובא אוהבו ללמד זכות עליו בפני המלך. אותו ידיד, חשש מפני משרתי המלך ששונאים היו את הבן העבריין והיו מבקשים להמית את כל מי שינסה ללמד בזכותו. מה עשה המלך, שבעמקי ליבו חפץ היה בשובו של בנו? הלביש את אותו פרקליט בבגדי מלכות כך שכאשר ישוטט במסדרונות הארמון יחששו ממנו אנשי המימשל.
כאמור, לאחר הלבשת הכהנים ומשיחתם, הוקרבו הקרבנות, ודמם הוזה על קירות המזבח, על תנוך אוזן ימין ובוהן יד ורגל ימין של אהרן ובניו. את בשר החזה והשוק של איל המילואים מורה ה' ליתן  לאהרן ובניו -הוראה שהפכה לחוק יסוד, כי בכל שלמים יזכו הכהנים בחזה ובשוק הקרבן- כשלאכילת הכהנים יש פונקציה ברורה: יצירת כפרה עבור הבעלים מקריבי הקרבן [ראה פרשנות תיאולוגית].

בנוסף מתבקש משה לחנוך את המשכן לקראת כינונו. בכל יום משבעת הימים היה משה מפרק את המשכן ובונה אותו מחדש כשהוא מושח אותו בשמן המשחה. כפי הנראה מפרשני התקופה היה משה בונה את המשכן, מקריב עליו את הקרבנות, ומפרקו מיד. עם זאת יש קולות הטוענים כי המשכן היה עומד על תילו עד עלות השחר בכל יום, ואז היה משה מפרקו ובנהו מיד. חכמים גם יודעים לספר כי במלאכת הפירוק והבניה המורכבת עסק משה לגמרי לבדו, כשהוא אינו נעזר באיש. הפירוק והבניה מסתבר, נחוצים היו כדי להרגיל את הלויים בפירוק זריז וקורקטי של המשכן במסעות המדבר הרבים. ביום השמיני, ראש חודש ניסן יום הקמת המשכן, בנה משה את המשכן, משחו, ולא פירקו.