חטא העגל - הפקפוק שבלב | עלון בית דוד

• הדפסה
• דואל

וירא העם, כי בשש משה לרדת מן ההר

רש"י האריך להסביר, מה אירע כאן לבני ישראל. הם טעו בחשבון הימים, משום שסברו שיום שעלה משה להר היה מן המנין; השטן השלים את התמונה והראה דמות חושך ואפילה בעולם, כדי שיחשבו שמת משה. אולם, אחרי הכל תמוה הדבר - איך עלה על דעתם שמת משה רבנו? הלא ידעו שהקב"ה קרא לו לעלות אליו כדי לקבל את התורה, ואיך יתן לו למות במרומים? וכי לשם כך עלה? וכי לא רצה הקב"ה ליתן את התורה לעם ישראל ?

 

אמרו חז"ל: "לא היו ישראל ראויים לאותו חטא, אלא כדי להורות תשובה לדורות". כלומר, בדרך הטבע לא היה אפשרי שתוך ימים ספורים ממעמד הר סיני יתדרדרו לשפל כזה, לעבור על האיסור החמור מכל, לעבוד עבודה זרה. אלא שהקב"ה נתן להם מקום לחטוא, כדי שילמדו הדורות הבאים, שגם במצב כזה עדיין אפשר לשוב בתשובה.

 

אולם זו פליאה עצומה, אם באמת לא היו ראויים לכך, ורק הקב"ה הכשיל אותם' איך קיבלו על זה עונש כבד כל כך, עונש שאנו פורעים אותו עד עצם היום הזה? והאם כדי להורות תשובה לדורות, יש הצדקה לגרום למותם של אלפים מישראל?

אין כונת חז"ל לומר, שבני ישראל היו חפים מפשע "; לא היו ראויים לאותו חטא", אבל היה חטא אחר, שבאמת חטאו בו. ובגלל החטא ההוא, נתן להם הקב"ה מקום להכשל. ומהו חטא זה ? עצם העובדה, שבמהירות כזו, תוך כמה שעות, החליטו שמשה לא יחזור יותר, ושעליהם למצא מחליף, אומרת דרשני. מה דחף אותם לזה? נראה מזה, שעוד קודם לכן, התגנבו ספקות והרהורים אל לבם של בני ישראל.

 

בני ישראל שמעו מפיו של הקב"ה רק את שתי הדברות הראשונות; את יתר הדברות, שמעו באמצעות משה... מי יודע - כך הרהרו - אולי לא מסר את הדיבור בדיוק כפי שנאמר לו? אולי הוסיף או גרע, אולי לא הבין היטב? הם לא העיזו לתת ביטוי להרהורים אלה, אבל עמוק בלב הם הרהרו ...

 

והנה קיבל הפקפוק הזה אישור. כאשר התעכבה חזרתו של משה רבנו, מיד היו שאמרו: אכן נודע הדבר! הלוחות שקיבל, אינם תואמים את הדברות כפי שהוא מסר אותם לנו, והוא חושש לחזור! ומכיון שהתחילו להאמין ולתת מקום למחשבה זו, הביא עליהם הקב"ה מכשול, שבעצם גם הם לא היו מעלים על דעתם שיהיה אפשרי, אלא שכך התגלגלו הדברים - שלא מרצונם ...

 

כך הוא דרכו של הקב"ה: מי שטומן את מחשבותיו בקרבו, הוא נותן לו הזדמנות להוציא אותם לחוץ, לתרגם אותם לשפת המעשה, ברצונו או שלא ברצונו...

 

ע"פ עיר גבורים לבעל כלי יקר