על חשיבותה של הכרת הטוב הפורצת | הרב עזריאל יונה

"וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו וגו' [ויקרא ז].

זה שאמר הכתוב, זובח תודה יכבדנני [תהלים נ], זובח חטאת זובח אשם אין כתיב כאן, אלא זובח תודה. למה חטאת באה על חטא ואשם בא על חטא, תודה אינה באה על חטא, אם על תודה יקריבנו [ויקרא רבה ט].

אכן מדה מיוחדת היא הכרת הטוב הבעת התודה מכבדת כביכול את הבורא עולם - זובח תודה יכבדנני.

ועיקרה של הכרת טובה, מסביר הרב ברוך אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי', מתבטא בעצם ההכרה. וכשהמדובר הוא בהכרת חסדו וטובו של בורא העולמים הרי כוללת ההכרה גם קיום דין של כמה מעיקרי האמונה.

השגחת השם הפרטית, טובו של הקב"ה, חסדו של הקב"ה, נפלאותיו של הקב"ה, ישועותיו וניסיו.

הלא בארבעה החייבים להודות עסקינן. מי הוא זה המסוגל לתאר את נפלאותיו של הבורא עולם, בכל אחד מהם. הלא משאול תחתית הוציאו והעלהו על מרומי קרת.

מה יכף לה' יודה לאלקי מרום.

זכה פלוני זה והביא זבח תודה להקב"ה, הבין אל נכון והכיר למי יאתה תודה, על הצלתו. זהו המכבד את הקב"ה כביכול. זובח תודה יכבדנני.

"למרבה הםשרה ולשלום אין קץ" [ישעיה ט].

אמר רבי תנחום: דרש בר קפרא בציפורי, מפני מה כל מ"ם [האות מ] שבאמצע התיבה פתוח, וזה סתום? [כלומר באמצע מילה האות מ מופיע כשהיא פתוחה וכאן היא מופיעה כשהיא סגורה בצורה הזו – ם].

ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשית משיח, חזקיה שעשית לו כל הניסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח? לכך נסתתם [סנהדרין צד].

פלאי פלאים, הגע עצמך אדם שהקב"ה בכבודו ובעצמו מצאו ראוי להיות משיח, לסיים את הגלות ולהתחיל את הלעתיד לבא, ומיהו? חזקיהו המלך, באה מדת הדין ומקטרגת, וקטרוגה מתקבל.

ומהו הקטרוג?

לא אמר שירה לפניך!

הלא אם ביקש הקב"ה לעשות את חזקיהו משיח משמע לא היו בו המונעים שהיו בדוד המלך, ואף על פי כן אם אך לא אמר שירה כשעשית לו כל הניסים הללו אינו ראוי להיות משיח, וכל הגלות על כל מוראותיה נמשכת למרבה הצער.

ללמדך כמה שרשית היא מדת הכרת הטוב עד כמה מתבטאת בכך עצם אישיותו של האדם לטוב ולמוטב לטוב בהכרתו בנס ובעושה הנס עד כי פרצה הימנו השירה למוטב שלא באה הכרתו אל מרומי פסגת תעצומותיה השירה לא פרצה הימנו.

משמע אינו מכיר כראוי בטובתו של הקב"ה, אינו ראוי להיות משיח.

הכרת הטוב הינה יסוד עצום לא רק במדה זאת כשלעצמה.

ממנה פינה ויתד לכל בנין האישיות והנהגותיה שכן אדם המכיר בטובתו של הקב"ה, איך יהין ליבו להמרות פיו כביכול, האיך יתכן שלא לקיים את כל תורתו באהבה, הלא הוא הנותן לך חיים וכל טוב סלה, ואתה??