"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה"

בספר החינוך מבואר העניין: ידוע הדבר בינינו ואצל כל חכם, כי ניסים גדולים אשר יעשה הקל אל בני אדם בטובו הגדול, לעולם יעשה דרך סתר. ונראים העניינים נעשים קצת כאילו הם בדרכי הטבע ממש או בקרוב לטבע. כי בנס קריעת ים סוף שהיה נס מפורסם, כתוב "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (והמשכילים יבינו עניין זה למעלת האדון ושפלות המקבל).

ומזה העניין ציוונו להבעיר אש במזבח אע"פ ששם יורדת אש מן השמים, כדי להסתיר הנס לפי הדומה שהאש היורדת לא היתה נראית בירידתה, מן הטעם שאמרנו, חוץ מיום שמיני למילואים, ושל גדעון ומנוח, (ושל אליהו) שהיתה נראית.

שומעים אנו לא פעם מפי אנשים שונים שאילו בורא העולם היה עושה בימינו ניסים גלויים כמו ביציאת מצרים, היו כולם שבים בתשובה ומתקרבים לבורא עולם.
 

טעות היא זו, מכיון שגם בימינו יש כל יום אין ספור ניסים, שחלקם מתרחשים מול עינינו, אך אנו לא מזהים זאת כנס גלוי. חז"ל תקנו לומר בתפילת העמידה "על ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת", חז"ל בעיני קודשם מזהים את ההתרחשויות כניסים. ואילו אנו אנשים קטנים מזהים זאת כטבע, מזל, פוקס, פקשוש.

גם ביציאת מצרים במשך תהליך עשרת המכות שארך כשנה וכן בנס היציאה וקריעת ים סוף, עדיין היו אנשים שלא האמינו בצורה מושלמת שבורא העולם מנהיג את כל התהליך, וטענו שזה תהליך שנגרם ע"י אסונות טבע וכדו', אך לאחר שחצו את הים וראו את המצרים טובעים, כולם חזו בה' והתרוממו בעמלות רוחניות, אז "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

וכך גם המצרים כשראו את התהפכות הים עליהם וכו', אמרו לעצמם בואו ונברח "כי ה' נלחם להם במצרים", לא רק בים סוף אלא במצרים - הם הבינו שכל מה שעבר עליהם במשך כל השנה האחרונה הכל מעשה ידיו של בורא העולם.

אחים יקרים! בואו נפקח את העיניים ונתבונן סביבנו, נראה בכל צעד ושעל את השגחת והכוונת בורא העולם, נאמין בבורא העולם שכל המהלכים והעניינים המתגלגלים, הכל לטובתנו ונתפלל שכיציאת מצרים כן עתה יגאלנו גאולה שלמה במהרה בימינו אמן.