מדוע נברא היתוש קודם לאדם? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

אמר רבי שמלאי כשם שיצירתו של אדם, אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף, זהו שאמר הכתוב: זאת תורה הבהמה ואחר כך אשה כי תזריע..

והעיר בשפתי חכמים: מדוע אם כן היתה יצירתו של אדם לאחר יצירת בהמה חיה ועוף?

 

ותירץ שליצירתו המאוחרת של האדם ישנן כמה וכמה סיבות, כגון, שלא יהו המינים אומרים שהיה אדם שותף לקב"ה במעשה בראשית, וכן שאם תזוח עליו דעתו אומר לו 'יתוש קדמך', ועוד.

 

אלא שגם יישובים אלו צריכים עדיין תלמוד כמו שמעיר הרב אזרחי, מדוע סוף כל סוף לא התפרשה תורתו של האדם לפני תורתן של החיות. גם אם יש סיבות מוצדקות ליצירתו לאחר יצירת בעלי החיים, ניתן היה לא לעכב את תורתו לאחריהם!

 

ההסבר הוא, שהסיבה המשותפת ליצירתו של אדם ולתורתו של אדם היא הכוונה לאחר את האדם. כלומר  שהאיחור עצמו הוא המטרה. במילים אחרות, יש עניין בדווקא להקדים את בעלי החיים ולאחר את האדם.

 

זו הסיבה אם כן שגם תורתו מתאחרת לאחר תורת בעלי החיים. שכן האיחור לפי רבי שמלאי אינו רק עניין טכני אלא סדר יצירה הנובע מרצונו של ה'.

 

ומהו טעם האיחור?

רב שמלאי נקט את הטעם של 'יתוש קדמך' כלומר, שאם תזוח דעתו של אדם עליו, יאמרו לו: במה אתה מתגאה, הלא אף בריה פחותה כיתוש נבראה קודם לך. על פי טעם זה, האיחור אינו 'טכני' בלבד, אלא מכוון מטרה ומכאן שגם תורתו מתאחרת במתכוון.

 

ואמנם זהו שאומר המדרש בתהילים: 'אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית, אך אם לא זכה אומרים לו יתוש קדמך'.

 

ועדיין צריך להבין:

האם באמת חשוב היתוש מן האדם? הכי אין מכאן סתירה לכל המקובל והידוע כי האדם הוא נזר הבריאה? ואף אם אנו עוסקים באדם שלא זכה להגיע למדרגה גבוהה, כלום הוא פחות מן היתוש הזעיר?

 

ללמדך שבשמים נתונה הערכה לפי מידת מילוי המשימה. לכן גם אם בפועל מבדילה תהום בין דרגתו של האדם לדרגת בהמה חיה ועוף, אבל דבר אחד גדול יש בו, ביתוש, שאין בו באדם. והוא – שלמות ביצוע פקודתו.

 

כי לכל נברא פקודה ותעודה משלו. אף לאדם כמובן תעודה פקודה. אבל בעוד שהאדם קיים במצב של 'לא זכה' שאין הוא ממלא את שליחותו ותעודתו, בעל החיים מושלם הוא, ממלא פקודתו וייעודו בעצם מציאותו.

 

לכן 'יתוש קדמך' שכן באמת חשוב הוא ממך. שכן במצב של 'לא זכה' לא באת אל שלמותך, ומכאן שבדין לאחרך.

 

ולא זו בלבד אלא שאף כל מציאותך פחותה היא משל היתוש. לכן אין מפרשים את תורתך לפני פירוש תורתו של היתוש. שכן מדברים קודם כל אל החשוב ביותר. אין מקדימין את המאוחר.

 

לעולם עלינו לעמוד במצב של הערכה אמיתית של מציאותינו, שלא תזוח דעתינו עלינו.