פרשת קדושים: הוכחה או תוכחה? | אבי קלנר

• הדפסה
• דואל

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא

מובא בספר "כתב סופר" : "ובאמת מצוות תוכחה, קשה היא מאוד לקיימה כתיקונה, יותר מכל המצוות. כי צריך לשקול במאזני שכלו אם יוכיח, או יפה השתיקה. שהרי מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים".

נשים לב שהתורה כתבה "הוכח - תוכיח", מה ההבדל בין הוכחה לתוכחה?

 

הביאור הוא שהוכחה - כאשר יש מחלוקת או ויכוח בין שניים בנושא מסויים, ובא שלישי להכריע ביניהם, זוהי הוכחה. כלומר, כאשר יש ספק מה הדין או ההלכה או דרך ההנהגה, ואחד מהצדדים מוכיח את אמיתות דרכו.

 

ראיה לדבר, מיעקב אבינו שאמר ללבן "ויוכיחו בין שנינו", לבן טען שהצדק אתו ויעקב אבינו דחה את דבריו וביקש שצד שלישי יוכיח ויכריע בין שניהם.

 

לעומת זאת תוכחה היא כינוי לדברים הנאמרים כדי להוכיח אדם על מעשיו שאינם כשורה.

 

כלומר, כאשר אין ספק בכך שהאיש תועה בדרכו ומעשיו אינם ישרים והגונים, ובא מישהו ליישר את דרכו ולהראות לו את טעותו, זוהי תוכחה. וכמו שנאמר "הוכח תוכיח", "מוכיח לרשע מומו".

 

שלמה המלך אומר "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך". ביאור הדברים "אל תוכח לץ" - אל תבוא אליו להוכיחו בדברים בדרך תוכחה, לומר לו בפה מלא שמעשיו רעים, כיוון שאם תעשה כך תגרום לו שישנא אותך. ובנוסף, דבריך לא יכנסו ללבו ולא יועילו במאומה. אלא פנה לדרך ההוכחה, ואמור לו שאמנם יש להסתפק במעשיו האם עובר איסור וודאי או שיש איזה שהוא צד של היתר דחוק או כף זכות אחרת וכו', אך מכל מקום כדאי לו להתחזק ולהפסיק את דרכו שיש צד מאוד חזק שהיא עבירה גמורה. ואמנם לא תזכה באהבת הלץ, אך הוא לא ישנא אותך ויש סיכוי רציני שדבריך יכנסו ללבו והוא ישנה את מעשיו לטובה.

 

כאשר מדובר בחכם שנכשל בעבירה "הוכח לחכם ויאהבך", אם תאמר לחכם שהוא טעה ועליו להיטיב את דרכו בדרך של הוכחה שאולי מעשיו אינם טובים ולא בדרך תוכחה שמעשיו ודאי מקולקלים, החכם גם יאהבך עקב יחס הכבוד שנתת לו וגם יכנסו הדברים ללבו והוא ישנה את דרכו לטובה.

 

לפי הנלמד שצריך לשמור על כבוד המוכח, א"כ על מי נאמר הציווי "תוכיח" בלשון תוכחה חדה וברורה?

 

מבאר החיד"א את כוונת הפסוק "הוכח" - אדם רגיל מן היישוב בדרך הוכחה (החכם יאהבך, ולץ לא יאהב ולא ישנא). "תוכיח" - "את עמיתך", עמיתך הכוונה "עם שאתך בתורה", דווקא את מי שהוא לומד תורה, וכל דרכו ושאיפותיו לעלות במעלות התורה והיראה, אותו תוכיח בלשון חדה וברורה שהמעשה שעשה אינו נאה ולא יאה, ולא בדרך של פקפוק, מכיוון שהוא חפץ להיטיב את דרכו.

 

אחים יקרים! נושא זה של הוכחה ותוכחה דורש זהירות מופלגת, לפעמים שאנו מוכיחים שלא בדרך הנכונה, לא רק שהדברים אינם גורמים לשומע להיטיב את דרכו, אלא גורמים לזנק בל ישוער, וכשם שהדברים אמורים בינינו לבין כל אדם, כך במשפחתנו בין בעל לאשתו ובין הורים לילדים, צריך להעביר את המסרים החיוביים בצורה נכונה מתוך אהבה אמיתית..