להזהיר גדולים על הקטנים | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם

מפרש רש"י להזהיר גדולים על הקטנים

 

בני ישראל, אינם כשאר העמים, עליהם לשמור על עצמם ולחנך את בניהם כבר מגיל צעיר שלא להיגרר אחר הרעות וההבלים המאפיינים את כלל האנושות. פסוק זה מדבר אמנם כלפי כהנים, אך החינוך היהודי ככלל מתחיל כבר מגיל צעיר במיוחד.

 

כאשר הילד מקבל כבר מגיל צעיר, בעודו יונק, את הערכים הנכונים, הרי  לכשיגדל, ידע להבחין בקלות, מה היא מידה נכונה, ומה היא דרך שאינה ראויה.

 

משל למה הדבר דומה?

למלך אחד היה בן מוצלח, נבון, ומשכיל והוא חיפש לו נערה מתאימה, נסיכה אמיתית.

 

באחד הימים התדפקה על דלתות הארמון נערה, בגדיה היו קרועים, וניכר היה שהיא מגיעה מדרך ארוכה.

 

"נסיכה אני" אמרה הנערה, "ואיבדתי את דרכי, האם תסכימו כי אלון כאן לילה אחד ומחר אמשיך בדרכי"?

המלך הסכים וציווה להכין לה מיטה העשויה מערימת גבוהה של מזרנים.

 

חמישה מזרונים עבים, ועוד עשרה דקים.

 

על הריצפה, מתחת למזרן הנמוך ביותר, הורה המלך להניח גרגר אפונה קטן.

 

ישנה הנסיכה ולמחרת בבוקר שאלה המלך:

"הערבה עלייך שנתך"?

 

"לא כל כך" ענתה הנסיכה, "המזרנים היו בסדר, אבל הרגשתי שיש מתחתם משהו שמפריע לי, דוקר אותי, עד שלא הצלחתי להירדם כל הלילה.

 

אמר המלך, זו אכן נסיכה אמיתית. היא איננה מתחזה. רק מי שהורגלה לישון על מיטות נוחות ללא כל הפרעה הגיעה לסף רגישות כה גבוה שהיא מרגישה גם בגרגר אפונה קטן הנמצא הרחק מתחתיה.

 

הסיפור הזה המוכר בשם 'הנסיכה והאפון', אינו בא ללמדינו על אפיה האידיאלי של הנסיכה המפונקת, אלא על רגישות נרכשת.

 

כאשר ילד לומד לזהות דברים שאינם חיוביים כבר מגיל צעיר, הרי הסבירות כי בגיל מבוגר יותר, ולמשל גיל העשרה, יגרר אחרי חברים שאינם הגונים, או למעשים מפוקפקים – נמוכה יותר. רגישותו הרבה לטוב ולישר תגונן עליו מפני התדרדרות שכה אפיינית לגילאים אלו.

 

[על פי דברי הרב לוינשטיין].