למה נקרא חג השבועות בשם 'עצרת'? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה' עצרת היא [ויקרא כג].

ובהיות שהיה יום החמישים ליציאת מצרים יום מתן תורה, אשר בו נעצרו ישראל יחדיו לעבודת הא-ל ית', קראוהו רבותינו ז"ל 'עצרת'. אמנם בתורה לא הוזכר אותו היום בזה השם כלל, וזה מפני שקלקלו ישראל את המושג בעצירתם, ויתנצלו את עדים מהר חורב [ספורנו].

 

התורה לא חפצה איפוא לקרוא לחג השבועות בשם עצרת, אומר הרב אזרחי ב'ברכת מרדכי', משום ששוב ירדו ישראל ממעלתם במעשה העגל וקלקלו את המושג בעצירתם [הורידו את עדים מהר חורב].

 

אך לכאורה אם כן מדוע בכל זאת לא חששו חז"ל לירידה זאת? אם התורה עצמה שוב אינה יכולה לשבח את החג בעצירתם, מדוע אין חוששים לכך חז"ל?

גילוי נפלא גילה לנו המהרש"א בתחילת מסכת עבודה זרה - על מה שהקשו המפרשים מדוע חוגגים את החג בששה בסיון ולא בשבעה בו, והלא יש מאן דאמר ש'בשבעה בחודש ניתנו עשרת הדברות'?

 

כמו כן קשה על דברי הגמרא שם שדרשה את 'יום השישי' שהכוונה היא לא ליום שישי בשבוע, אלא לשישי הידוע היינו ששה בסיון, שתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר, אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב, ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

 

והקשו התוספות מה יענה המאן דאמר שבשבעה בסיון ניתנה התורה, הלא לפי דעתו השביעי הוא הידוע ולא השישי?

השיב על כך המהרש"א שאמנם שמחת חג השבועות לא באה על יום קבלת התורה, אלא על אותו יום שבו נשלמו והותקנו כליהם של ישראל להתקיימותה ולקניינה של תורה.

שכן ביום זה שלמו שלשת ימי ההגבלה. ו'כל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת' [אבות פרק ג]. נמצא שביום זה שמחים, על כך שהבטחנו את ה'מתקיימת'.  

 

ומיושבות נפלא שתי הקושיות, גם זו של התוספות גם זו של המפרשים. שכן החג נקבע על השלמת 'החכמתו מתקיימת'.

 

ונראה ברור כי זו היא המשמעות של 'עצרת', שנעצרו לעבודת הא-ל, כי הכוונה היא, לפי זה, לאותה עבודה עצומה ונפלאה של החדרת ומילוי היראת שמים, כדי להכשיר את הכלים ל"חכמתו מתקיימת".

 

בין תבין כי המעלה של "חכמתו מתקיימת" אינה רק בהמשך הזמן של קיום החכמה, אלא אף בשעת המילוי. גם אז חכמה אחרת היא. חכמה הננסכת לתוך כלי מוכן, והיא היא השלמתה של התורה והשלמתו של האדם אחד ביחד.  

 

נמצא שכשדיברו חז"ל על חג העצרת הכוונה היא, לקרוא את החג על שם המקווה, המצופה. על שם המוטל עלינו בעתיד שכשיבוא עלינו לטובה החג, נזכה להיות עצורים בו לעבודת הא-ל.

 

הספורנו צודק. כי אמנם התורה כשתקרא את החג 'עצרת', על שם שנעצרו אז בשעתו לעבודת הא-ל, זה לא יתכן. כי אותה עצירה היתה נפילה אחריה.

 

רבנן איפוא, כן קראו את החג על שם יעודו וסדר עבודתו.