פרשת שלום בית | אבי קלנר

• הדפסה
• דואל

אליהו הנביא נגלה לרבי מאיר, וסיפר לו את פרטי המעשה. מה עשה רבי מאיר, הלך וישב לו בבית המדרש הגדול, באה האישה לבית המדרש כדי להתפלל, כאשר ראה אותה רבי מאיר, עשה עצמו כמפהק, ושאל את האישה, האם היא יודעת ללחוש לעין (סוג של רפואה לחולה), ענתה האישה, שאינה יודעת, אמר לה רבי מאיר, רקקי שבע פעמים בפני וייטב לי. עשתה האישה כאשר ביקש.

 

אמר לה רבי מאיר, תאמרי לבעלך, אתה אמרת לי לירוק פעם אחת, ואני רקקתי שבע פעמים. אמרו לו תלמידיו, רבי, כך מבזין דברי תורה? אילו היית אומר לנו היינו מביאים את הבעל, ומלקין אותו על הספסל, ומחזירים לו את אשתו. אמר להם, לא יהיה כבוד מאיר גדול מכבוד קונו, ומה אם שם הקודש, שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים (באשה סוטה), כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, כבוד מאיר לא כל שכן.

לכאורה צדקו תלמידי רבי מאיר בטענתם, שלא היה לרבם לבזות את עצמו על כך, במקום שילקו את הבעל, ויפטרו את בעיית האישה, ואף רבי מאיר לא ביטל את דברי תלמידיו, אלא אמר רעיון של קל וחומר שלמד מהקדוש ברוך הוא.

 

רבי מאיר מלמדנו, שלמען שלום בית בין איש לאשתו ראוי לוותר על הכבוד, ואין לחוש אפילו לבזיון התורה, וזאת נלמד מבורא העולם בכבודו ובעצמו, שציווה להטיל קלף, ובו שם ה', למים, כדי לבדוק את הסוטה האם דוברת אמת, שלא קלקלה עם האיש, שבעלה הזהירה, שלא תיסתר עמו, ולמרות שבורא העולם הבלתי מוגבל יכל למצוא דרך אחרת לבדיקת הסוטה ללא מחיית שם הד'. מכאן, שלשם שלום בית עושים כל פעולה נצרכת, ולא חשים לבזיון התורה.

 

נתבונן מעט יותר, ונשים לב, שהאשה, שנבדקת על ידי המים הוזהרה מפי בעלה לא להסתר עם פלוני, ולמרות האזהרות נסתרה עמו, וכל בדיקת המים, כדי לגלות אם קלקלה עם הפלוני או לא, ולמרות שזו אשה, שאינה צדקת בכל אופן, אומר הקדוש ברוך הוא, ששמו יימחה במים, כדי לבודקה, ולהתירה לבעלה.

הציווי "והלכת בדרכיו" (של הקדוש ברוך הוא: מה הוא חנון, אף אתה וכו'), מלמד, שכך היא ההנהגה ולא מידת חסידות, וההנהגה כלולה בדברי הנביא: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך", ואהבת חסד, הכוונה לרדוף ולחפש כיצד ניתן לעשות חסד, כמו מי שאוהב דבר מסוים, ורודף להשיג לעצמו, ונשים לב שהמדרש מביא את הסיפור על רבי מאיר בהקשר לפסוק: "בקש שלום ורדפהו".

 

אחים יקרים! אנו נלמד מרבי מאיר, ונעשה כל מאמץ על מנת לשמור על השלום בבית, ועל כבודה של האשה. (כשאשה עצובה ובוכייה, אין ברכה בבית). ובמקרה, שח"ו נוצר ויכוח או מריבה, הרי שצריך לעשות מאמץ עליון, כדי להחזיר במהירות את השלווה ואת השלום בבית.

 

וגם מחוץ לבית נתרחק ממחלוקת וממריבות, ורק נשתדל לגרום לאיחוד ולשלום, וכידוע: "אלו דברים שאין להם שיעור... הבאת שלום בין אדם לחבר ובין איש לאשתו", בואו ונהיה מתלמידיו של אהרון "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".