כותב המדרש: למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה, שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.
דומה, אומר הרב אזרחי, כי עיניים פקוחות מבחינות במתיחת קו ברור בין פרשת מרים לפרשת מרגלים.
הכוונה היא לרקע הנפשי, אשר היווה תרבית להתהוות שני האירועים:
"ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה"? "בכל ביתי נאמן הוא"!
הכיצד לא הערכתם נכונה את משה, בעבדותו ובנאמנותו.
לא ייתכן, פשוט לא ייתכן. אילו הייתם מעריכים את משה כפי שהינו, לא הייתם מסוגלים להעלות את הדברים על שפתותיכם, אף לא לחשוב על כך.
אילו הייתם סומכים עליו כראוי וכיאות, אילו הייתם מכירים בנאמנותו, בלויאליותו, פשוט, לא היתה באה המחשבה לראשכם, שלא לדבר על ביטויים, או לשון הרע!
ובפרשת המרגלים: אילו היתה קיימת, כראוי וכיאות, ההכרה בחסדי שמים, אילו היתה קיימת אותה סמיכות הדעת, בקדוש ברוך הוא ובהבטחותיו, כראוי וכיאות, כלום הייתם זקוקים לבדיקה מחדש, אם 'כדאי' הוא הדבר לכבוש את ארץ ישראל?!
הקדוש ברוך הוא מבטיח, ואתם מפקפקים?!
כלום היתה באה לידי ביטוי המסקנא האומללה: 'ארץ אוכלת יושביה היא'?
הייתכן?
אמנם כן. צריכים לרגל, כדי למעט את הנס, כדי שהכיבוש יעשה במינימום ניצול של נס ופלא.
אבל מכאן ועד ל'בדיקה'??
הזקוק מאן דהוא לאישורכם? האין זאת פשיטת רגל של נאמנותכם וסמיכות דעתכם?
זוהי המשמעות של 'ולא לקחו מוסר'. שהרי ממש קו ישיר נמתח בין רקעי שני האירועים.