אוהב שלום ורודף שלום | מערכת האתר

• הדפסה
• דואל

ויראו כל העדה כי גווע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (חוקת כ-כט)

כשראו ישראל שבעליה עלו שלשה ובירידה ירדו שנים, ואהרן אין עמהם נתפלגו לשלש כיתות, וכל כיתה אמרה סברה אחרת. מהם אמרו משה הרג לאחיו כדי לירש את הכהונה הגדולה. ומהם אמרו אלעזר הרג לאביו כדי לירש ממנו הכהונה הגדולה. ומהם אמרו הגיע זמנו למות.

וכשירדו משה ואלעזר נתקהלו עליהם כל ישראל, אמרו אהרן היכן הוא. אמרו הגיע זמנו למות ומת. אמרו כיצד יתכן שאהרן מת והרי הוא שלט במלאך המות ועצרו ולא נהרגו שאר העם במגפה במעשה קרח, כמו שנאמר שם ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה, כיצד ישלוט בו עכשיו מלאך המות ליטול נפשו. אם תביאו אותו מוטב, ואם לאו דעו בבטחה שאנו נסקול אתכם.

באותה שעה היו משה ואלעזר נדהמים ולא ידעו מה לעשות, לפי שפתח המערה נסגר ואי אפשר להראות את קברו. ובשעה שהיה משה שרוי בצער שטח תפילתו לפני הקב"ה ותפילתו נתקבלה, אמר הקב"ה למלאכים הוציאו את ארונו של אהרן ושמוהו באויר כדי שכל ישאל יראו שאין להם דבר נגד משה ואלעזר.

באותה שעה באו המלאכים והוציאו מטתו של אהרן באויר והקב"ה היה הולך לפני המטה ומספידו והיה אומר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (מלאכי ג).

שכך היו מעשיו של אהרן. כשהיה הולך ברחוב ורואה רשע אחד היה נותן לו שלום בפנים יפות. וכשראה הרשע הזה שנתן לו שלום בסבר פנים יפות כל כך, כשביקש לעשות איזו עבירה היה אומר בליבו: כיצד אעשה עבירה זו והרי אהרן הוא אדם גדול כל כך והוא מכבד אותי כ"כ. וכך היה אותם אדם אומר: באיזה פנים אפגוש מחר את אהרן. וכשחשב כך היה הרשע חוזר בו ממחשבתו. וזה שנאמר באהרן ורבים השיב מעון (מלאכי ב). שע"י תחבולותיו השיב רבים מעון.

וכשראו כל ישראל ההספד שעשה הקב"ה והמלאכים, התחילו אף הם להספידו מקטנם ועד גדולם, אנשי ונשים, וערכו לו מספד גדול שלשים יום וזהו שנאמר: ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל. ר"ל כשראו את ארונו של אהרו ואת ההספד שנעשה לו, האמינו שמת אהרן. שאילו לא היו רואים במו עיניהם לא היו מאמינים. ולא היה הספד גדול כזה בעולם כפי שעשו לאהרן, שאת מרים הספידו רק משה ואהרן ולא כל ישראל ואפילו על משה לא בכו כל ישראל, לפי שהיו אנשים שלא היו עמו בשלום, כיון שהיה מוכיח אותם בכל דבר ודבר, אבל אהרן לא היה בריה שלא אהבו, שכל דבריו היו בנעימות ובמתק שפתים. ואם חטא אדם באיזה חטא לא היה אומר לו חטאת. אלא היה מדבר אליו ברוב כבוד בין לאיש ובין לאשה. והיה אומר לו בני, אני מבקש ממך שלא תעשה עוד כדבר הזה, לפי שאין זה לרצונו של הקב"ה. וכשראה איש ואשה שהיו רבים זה עם זה, לא היה זז מהם אלא א"כ השכין שלום ביניהם. ולכן לא היה אדם שלא אהבו. וכן תראו שהכתוב אומר כאן: ויבכו אותו כל בית ישראל, גדולים וקטנים אנשים ונשים. ובמשה נאמר: ויבכו בני ישראל את משה (דברים לד) אנשים בכו ולא כולם.

וכשראה משה כבודו של אהרן שארונו היה תלוי באויר והקב"ה והמלאכים מקיפים אותו ועושים הספד גדול כל כך, ישב ובכה. אמר: אוי לי שנשארתי בודד וגלמוד, שהרי כשמתה מרים לא באו ישראל להספידה, אבל אני ואהרן עסקנו בכבודה. וכשמת אהרן התעסקנו אני ואלעזר בכבודו. אבל כשאני אמות מי יתעסק בי, שאין לי לא אב ולא אם לא אח ולא אחות. אמר לו הקב"ה אל תחשוש, שכן כבודך יהיה גדול מכבודם, שאני עצמי אהיה על ידך ואעסוק בקבורתך. וכשם שנתעלמה המערה של אהרן כך תעלם המערה שלך ולא ידע עליה איש. וכשם שבאהרן לא שלט מלאך המות שאני נשקתי לו ומת בנשיקה, אף אתה תמות בנשיקה. אז נחה דעתו של משה.

ואשריהם לצדיקים שהקב"ה בעצמו מקבל פניהם כמו שכתוב: והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך (ישעיה נח) וכן יוצאים מלאכי השרת לקראתם ושמחים בם ומקבלים אותם בסבר פנים יפות ואומרים ברוכים הבאים, כמו שנאמר יבוא שלום ינוחו על משכבותם (שם נז). ובכך נשלם ענין פטירתו של אהרו זכר צדיק לברכה ונשמתו לחיי העולם הבא. (מעם לועז).