מדוע על דבר זה כך נכתב על משה, ואילו על כל שאר הדברים שדיבר במשך 40 שנה, דווקא על התוכחות, ולא על דברי התורה??
כתוב: "המתפלל צריך שישים עיניו למטה, וליבו למעלה". מסבירים החסידים: מנהיג- שמתפלל על צרכי ישראל, ומתכוון להיטיב עימם, מתכוון לקרב ליבותים לקב"ה, עליו להתפלל ולדאוג על הצרכים הגשמיים שלהם תחילה - "עיניו למטה" ורק אח"כ, בשלב הבא, "ליבו למעלה"- רק אזאפשר יהיה לדבר על קירוב ליבותיהם לאביהם שבשמים!
כאשר מנהיג, אבא, מורה או כל דמות חינוכית, כשרוצה לדבר מוסר, עליו לעשות זאת עפ"י הסדר המוזכר. תחילה,לדאוג, שלא יהיה עקרה - יהיו לו בנים, ולמלא את ימי חייו, שלא ימות קודם זמנו. אח"כ, לדאוג, למלא את אוצרותיו, שיהיה לו ממה להתקיים.ורק אחרי זה יכול לדבר תוכחות.
זהו הסדר הנכון: בנים, חיים ארוכים, מזונות,ואח"כ תוכחות".
לכן אמר ר' טרפון: "תמה אני אם יש בדור הזה מישהו שיכול להוכיח, שאומר: "טול קיסם מבין שיניך" ואומר לו: "טול קורה מבין עיניך".
כך אנו מתפללים בתפילת מוסך של ר"ח. אנו מבקשים קודם על פרנסה, חיים טובים, שלום, שלוה, ובסוף: "על מחילת חטא וסליחת עוון".
זהו שאמר ר' יהושע לנשיא דורו:" אוי לו לדור שאתה מנהיגו, אוי לה לספינה שאתה קבירנטה, שאי אתה יודע בצערם של ת"ח ממה הם מתפרנסים".(יבמות, ק"ה)
על זה אומר הקב"ה על משה: "שפתיים יישק", על כך שמה דאג לבני ישראל 40 שנה במדבר, טרח בשבילם, סיפק להם המן וכל צרכיהם, ומתי מוכיחם? רק "אחרי הכותו את סיחון"….
שבת שלום!
(על פי שיחה ששמעתי מהרב לאו)