אל תפחד! | עלון בית דוד

• הדפסה
• דואל

כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך

 

הפחד מפני האוייב, למראה כלי מלחמה אדירים, הוא דבר טבעי ביותר. ובכל זאת באה התורה ומצווה לנו בתוקף, שלא נירא מהם. על מה מתבססת דרישה זו? איך מסוגל אדם לעצום את עיניו ולהתעלם מסכנה מוחשית כל כך כאילו. אינה קיימת?

 

לכאורה היה אפשר לומר, שמאחר שהתורה מחייבת אותנו לבטוח בה שהוא יגן עלינו מכל צרינו, שוב אין כאן מקום לפחד שהרי מובטח לנו שלא יונה לנו כל רע. אך הפסוק עצמו מכחיש זאת. לפני שיוצאים למלחמה, עומדים ומכריזים: "מי האיש אשר בנה בית חדש ... ילך וישוב לביתו, פן ימות במלחמה". התורה עצמה מעידה, שקיימת אפשרות שחיילים ייהרגו במלחמה. מדוע אם כן הפחד מפני האוייב אינו מוצדק?

 

את התשובה נוכל למצוא בפסוק עצמו, אם נדייק בו. היטב. "וראית סוס ורכב עם רב ממך". מה גורם לפחד? עצם הסכנה אינה מפחידה כל כך. הנתון היבש, שבכל מלחמה נהרגים אנשים, אין בכוחו להרתיע. הפחד בא כשמתבוננים באויב, בנשק העומד לרשותו, ובמה שנשק זה עלול לעולל למי שנפגע על ידו. ככל שכלי הנשק שברשות האויב משוכללים יותר, מדויקים יותר ונוראים יותר, עולה גם מידת הפחד של הצד שכנגד.

 

כאן טמונה הנקודה. טבעו של אדם הוא, שהוא מתפעל מאיימת של כלי נשק, כאילו הם המאיימים עליו. אך זהו שקר ואחיזת עיניים. כלי הנשק אינם אלא כלים בידו של הקב״ה. חייבים אנו לשנן לעצמנו, שאין כל משקל.ליכולתם של פצות וטילים, אלא "ה׳ הוא איש מלחמה", אך ורק הקב״ה מפעיל את הכדור ואת הפצצה. בודאי שקיימת אפשרות שחייל ייהרג, אך אין זה קשור לשום ״מאזן אסטרטגי״. כשם שהחייל עלול ליהרג באמצעות הנשק המשוכלל, כך הוא עלול להיפגע על ידי הכדור הפשוט. שניהם אינם אלא חיציו של הקב״ה.

 

התורה לא אסרה את הפחד עצמו. פחד אינו אלא תוצאה טבעית של מצב מלחמה. אין אנו חייבים לטמון את ראשנו בחול ולהתעלם מן הסכנה שיתכן שניפגע בצורה  זו או אחרת. אבל התורה אסרה את הפחד הנובע מן האימה, שמטילים עלינו עליונותו הצבאית ואמצעי הלחימה של האויב. עבורנו הם כאילו לא קיימים, אם רק נראה והרגיש את האמת, שאין הנחש ממית אלא החטא ממית