לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

משל הדמים שהוחלפו | מערכת האתר

חולה הגיע אל הרופא כשהוא נאנק ממכאוביו. הרופא ביקש ממנו להקיז דם אל תוך כלי, והודיע לו כי ישמור היטיב את תכולתו שכן בעוד שלשה ימים יבחן שוב את מראה הדם ועל פיו ידע מה היא מחלתו. קיבל האיש את ההוראה ומסר את הצלוחית לבתו כשהוא מזהירה לשומרה היטיב.

 

הנערה שמרה אכן על הדם אלא שלמחרת לא הסבה מספיק תשומת לב לצלוחית וחתול שעבר במקום ליקק מן הקערה ושפך אותה על פיה. נבהלה הנערה וידעה כי אביה יכעס. חשבה אנה ואנה והחליטה להקיז מדמה אל הקערה, שהלא כך הדמים נראים היינו הך.

 

עם בוקר היום השלישי הופיע הרופא וביקש לראות את הדם. הוא שאל שוב אם הדם נשמר כיאות והאב הבטיח לו שאכן כך. הרופא התבובן היטיב בדם והביט בחרי אף באב: האם אתה לועג לי, הלא לפי הדם אתה מעובר ויש תינוק בבטנך!

 

כעס הרופא ועזב את הבית ברוגז. קרא האב לבתו והחל לחקור אותה. לאחר זמן קצר נשברה הבת והודתה כי החליפה את הדם. היא ביקשה מאביה כי יסלח לה.

 

על כך אני סולח, אמר האב, הדבר עשוי לקרות, אך כעת התברר כי את מעוברת ולא שמרת את עצמך וזהו פשעך הגדול.

 

והנמשל

מחבר המשל מסביר כי מסיפור זה אנו למדים כי לעיתים אדם מנסה להכשיל את חבירו אך הוא לא מודע לכך כי בסופו של דבר הוא מכשיל את עצמו. אילו היתה הבת מספרת לאביה כי הדם נשפך בטעות ומודה ולא מנסה להטעות אותו, לא היתה מגיע למצב בו היא נאשמת על עוון חמור בהרבה. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן