חזיונו של רבי חנניה לתאורו של הובס | הרב עזריאל יונה

רבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו [פרק ג משנה ב].

תומס הובס, היה אחד מגדולי הפילוסופים של אנגליה, שחי במאה ה-17. הוא היה גם מדען, ותרם רבות למחקר עודות גוף האדם ומדעי הטבע, אולם עיקר פרסומו הגיע מהגותו הפוליטית והמוסרית שהשפיעה רבות על הפוליטיקה בעולם המערבי.

אם ננסה לתמצת את התיאוריה של הובס נוכל לומר כי לא הייתה לו הערכה רבה לבני אדם. הוא סבר שכולנו אנשים אנוכיים, שמונעים מתוך רצון להשיג רווח כל שהוא, או מרצון להישרדות מול פחד המוות.

כולנו גנבים

הובס למשל שאל: למה אנחנו נועלים את הדלת בכל לילה לפני השינה? והשיב כי אנחנו יודעים היטיב כי האנשים האחרים ישמחו לגנוב את כל אשר לנו. יהיו שיאמרו, שאולי רק חלק מהאנשים הם גנבים ומפניהם אנחנו מתגוננים, אך הובס היה משוכנע שעמוק בליבנו – כולנו היינו רוצים רק לשדוד ולדאוג לעצמינו.

למה אנחנו לא עושים את זה? בגלל שלטון החוק שמרסן אותנו.

בספר המפורסם שלו 'לויתן' הסביר הובס מדוע חשוב כל כך שלטון ריבוני המחזיק בסמכותו את כל מנגנוני החברה. בלעדי סמכות זו, יאלצו בני האדם לחיות ב'מצב הטבע', כלומר בעולם ללא חוקים ללא סמכות. עולם כזה משוכנע הובס, יתאפיין ברצח גניבה ושחיתות. כולם ינסו לשרוד וכדי לעשות זאת יפגעו בכל דרך באחרים.

גם האדם החזק ביותר מועד לכישלון במצב כזה, שכן באחד הלילות הוא יהיה חייב לישון, ואז יבא אדם חלש וערמומי ויכניע אותו. לאנשים השואפים לשרוד, אומר הובס, אין אימון בזולת והם יחששו כל העת כי הללו מנסים 'לתקוע להם סכין בגב', ולאו דווקא מטאפורית. 

אז מה עושים בכל זאת? מייצרים 'אמנה חברתית', בה בני האדם נכונים לוותר על חלק מחרויותיהם בתמורה לביטחון שישיגו באמצעות השלטון. אין דבר חשוב יותר מן הריבון השולט ללא מיצרים במדינה, סבור הובס. ללא זה יכולים כולם פשוט לצפות למוות אלים ומהיר בידי חבריהם.

על העיוורון

בשנת 1995 פירסם הסופר הפורטוגלי זוכה הנובל ז'וז'ה סראמאגו את ספרו המפורסם 'על העיוורון'. בספר מתוארת תופעה בה בני האדם לוקים בעיוורון מיוחד [בו הם רואים רק לבן], ובהדרגה מדביקים הם האחד את רעהו.

בתחילה, מנסים השלטונות לטפל בתופעה על ידי שליחת העיוורים הלבנים להסגר, בתוך בית ספר נטוש, אך לאט לאט פושט העיוורון גם לשומרים, ומשם לכלל האזרחים וראשי השלטון.

הספר המרתק מתחקה בעיקר אחרי הקבוצה הראשונים של העיוורים, בני בלי שם, וביניהם רופא העיניים אליו הגיעה העיוורת הראשונה, אשתו [היחידה שלא לוקה בעיוורון במהלך כל הספר], בחורה צעירה במשקפיים כהים, נהג מונית, ילד פוזל, כלב המוכנה 'כלב הדמעות' ועוד.

כבר בימים הראשונים, בבית  הספר אליו הופנו קבוצות העיוורים הראשונות, משתלט עיוור פושע החמוש באקדח על המרחב, ונוטל לעצמו בכח הזרוע את כל האוכל שהרשויות מניחים בפתח בית הספר. אשת הרופא, היחידה שמסוגלת לראות, לא מצליחה להישאר אדישה נוכח מעלליו ורוצחת אותו במספריים.

בהמשך כאשר, גם השומרים נדבקו במחלה המסתורית יוצאים העיוורים לרחוב ואז מתגלה הגהינום בהתגלמותו. אנשים מגששים את דרכם ברחובות, מנסים למצא מזון בעזרת חוש המישוש, ומוכנים לרצוח, לשדוד ולפגוע באחר רק כדי להשיג עוד קורטוב של מזון ומים. התיאורים בספר, הופכים להיות קשים ומחרידים ככל שמתקדמת העלילה והחבורה הקטנה מנסה למצא את דרכה בהובלת אשת הרופא הרואה.

הספר של סראמאגו מהווה אליגוריה מדהימה לתיזה של הובס אודות טבע האדם החי בעולם ללא שלטון וללא ריבון.

חיים בלעו

אלא שלתומאס הובס ולז'וז'ה סארמאגו קדם מתברר בהרבה מאד שנים רבי חנניה סגן הכהנים.

רבי חנניה לא רק אומר שאנשים יתנהגו באופן שאינו ראוי כאשר לא יהיה שלטון, כשאנרכיה תשתולל בארץ. הוא אומר באופן הגלוי ביותר: 'איש את רעהו חיים בלעו'. אנשים יהפכו למפלצות, לחיות אדם, ליצורים החיים ב'מצב טבע' בו כל מה שנדרש הוא לשרוד גם במחיר פגיעה באחר.

התיאוריה של הובס זכתה ללא מעט ביקורת. הוא הפך את השלטון – גם העריץ – לקדוש. הוא לא האמין בדמוקרטיה. האם ידע הובס כי במאות שיבואו אחריו יקומו 'אנשי שלטון' כמו היטלר, סטאלין, פרנקו, מוסוליני וקים ג'ונג און הצעיר החינני מצפון קוריאה וירצחו מאות מיליוני בני אדם? קשה להניח.

אצל רבי חנניה מכל מקום אין אנו רואים תמיכה בשלטון כזה. הוא היה מודע היטיב לסכנות הכרוכות בריבונות כל יכולה כמו שרצה הובס, אבל הוא גם מודע גם לחשיבות שלה כשהיא פועלת ולכן הוא מורה: 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות', כלומר תשאף, תקווה, כי השלטון ישרוד. איזה שלטון? כל שלטון, גם המושחת ביותר, שכן בלעדיו נקבל את הגהינום של 'על העיוורון'.

האם זה השלטון האידיאלי? בוודאי שלא, אולם כל עוד הוא קיים, הוא עדיף על האלטרנטיבה.

מקורות

היסטוריה של הפילוסופיה, נייג'ל וורברטון, הוצאת ספרי עליית הגג

על העיוורון, ז'וז'ה סאראמגו, הוצאת הקיבוץ המאוחד