לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

האבא החכם והבליטה בקיר | הרב עזריאל יונה

אדם חכם ופיקח בנה לעצמו ארמון לתפארה. כל דבר שעשה בו תכנן וחישב מראש לפרטי פרטים. לאדם זה היו שני בנים קטנים, כשהזקין וקרבה עתו ללכת בדרך כל הארץ חשש להפקיד את כספו ביד אפוטרופוס שמא האפוטרופוס יגנוב את כל כספו ולא ישאר מאומה.

 

מה עשה? הטמין את כל כספו מתחת לאבן בחדר המדרגות והשאיר בליטה קטנה מעל. בליבו חשב, אם יש לי בן שיבין בחכמתו כי בליטה זו לא נעשתה לחינם ימצא את האוצר, אם הוא לא ימצא אות הוא כי הוא טיפש ומוטב שלא ימצא את הכסף אחרי שיאבד הכל בטפשותו.

 

לאחר שנפטר האיש וחלפו ימי האבל הגיעו שני הבנים לארמון ונתקלו בבליטה. אמר האחד: אבינו חכם היה ובנה את הכל בתכלית הדיוק. אם יש בליטה כנראה יש בה משהו. אמר השני: שטויות, סתם בליטה.

 

ניסה הראשון לשכנע את האח אך הלה עמד בדעתו כי הוא מתלהב לחינם. לבסוף סיכמו השנים כי האח הורס את הבליטה על חשבונו, אך אם ימצא שם משהו יהיה שייך לו. הסכימו לדבר, חפרו ולעיניהם נגלה אוצר גדול, שנפל בחלקו של האח החכם.

 

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם מורכב מרכיבים רבים: דומם, צומח, חי, מדבר, חכמים, פיטנים, מדענים וכו' כולם יצירי כפיו.

 

כאשר מתבוננים בתורה לא תמיד מבינים מה כתוב בה. היא נראית לפעמים לא מסודרת ולא בהירה. הטיפש אומר: אין לזה טעם. החכם אומר: לא ייתכן שהדבר נעשה לשוא. כנראה משהו מסתתר מאחורי זה.

 

בנוסף, ביחס לתורה קיים סוג נוסף של התייחסות: העצלנות. פותח האדם את הגמרא ורואה בה פרק 'שור שנגח את הפרה' ולעצמו הוא אומר מה לי ולשור ולפרה, אין לי לא שור ולא פרה. מה לי ולהלכות גזילה, וכי אני גזלן? וכן הלאה. החכם מבין שיש בכל דבר השלכה לחיי המעשה, הוא בוחן את עמקי הדברים ומגיע לעיקר.

 

[על פי אמונה שלמה].

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן