לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

כשבתו של רב שמואל מתה | הרב עזריאל יונה

רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא [נפטרה לו בתו].

אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזל נינחמיה [אמרו חכמים לעולא: נלך וננחם אותו]

 

אמר להו: מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא דאמרי: מאי אפשר למיעבד הא אפשר למיעבד עבדי [אמר להם עולא (שהגיע מארץ ישראל לבבל) שאינו רוצה לנחם עמם, לפי שהם מנחמים כדרך שהבבליים מנחמים ומגדפים בכך שאומרים לאבל: מה אפשר לעשות? ומדבריהם משמע, כי אילו ניתן היה לעשות משהו – היו עושים, ובכך מראים שאין הם מקבלים את דין השמים].

 

אזל הוא לחודאי גביה [כיוון שכך, הלך אליו עולא לחוד].

אמר לו: ויאמר ה' (אל משה) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה.... שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית [הקב"ה ציווה שלא להילחם בעמון ומואב מפני שתי נשים צדקניות שעתידים לצאת מהם – רות המואביה ונעמה העמונית – מהן קמה מלכות בית דוד ושלמה].

 

והלא דברים קל וחומר: ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקב"ה על ב' אומות גדולות ולא החריבן, בתו של רבי, אם כשרה היא, וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה דהוה חיה?! [כלומר, אם על אומות כה גדולות מלאות בחוטאים, חס הקב"ה, רק בגלל שבעתיד יגיעו מהן 2 נשים שיעמדו בראש שושלת בית דוד, הרי שבתו של רבי שמואל, אילו היתה צדקת, או שהיה ראוי לצאת מזרעה אישיות מיוחדת, בוודאי שהקב"ה היה חס עליה, ומאחר שהיא נפטרה, אות היא כי לא היה יוצא ממנה 'דבר טוב'].

 

מה פסול מצא עולא בדבריהם של חכמים. המנטרה השימושית עד ימינו 'מה ניתן לעשות' אינה אלא הגיונית, שכן לאדם שאיבד את קרובו, לא היה – בדרך כלל – מה לעשות בהקשר לכך, מלבד את ההשתדלות המינימלית. 'עשית ככל שביכולתך' היא אמירה שנשמעת פעמים רבות כלפי אדם שאיבד את יקירו והוא חש, שהוא לא טיפל בו די. מפני מה כועס כל כך עולא על סגנון הנחמה הזו עד שהוא מסרב ללכת עם חבריו הבבליים?

 

ובנוסף, היאך מנחם עולא את רבי שמואל, בטיעון שבתו לא היתה כשרה, ושלא היה ראוי לצאת ממנה דבר טוב? האם זו נחמה? דומה כי באמירה זו עלול היה עולא רק להוסיף צער על צערו של רבי שמואל?

 

שאלה של סטטיסטיקה

התשובה לשתי השאלות היא אחת והיא מפליאה בפשטותה: הדברים של עולא מבהירים לרבי שמואל כי בתו מתה מכוחה של סטטיסטיקה אכזרית, ואין כאן משהו 'בלתי צודק'.

 

למה הכוונה? בטרמינולוגיה המקצועית של הפסיכולוגיה החברתית ישנה תופעה מוכרת המכונה: 'הטית השליטה המדומה'. אנשים נוטים לחשוב כי מאורעות שונים נמצאים בשליטתם וממעטים בערכם של גורמים שרירותיים ומקריים בחייהם. המאפיינים המשפיעים על העולם לדידם, הינם קבועים ופועלים על פי סדר קבוע מראש.

 

תת תופעה נוספת של 'הטיית השליטה המדומה',  היא האמונה ב'עולם צודק'. אנשים מעצבים את אמונותיהם מתוך הנחה שהעולם פועל בצורה מסודרת ואחראית, עולם בו יש צדק ו'לכל אחד קורה מה שמגיע לו'. אם מישהו חלה בסרטן, יש נטייה להסיק כי הוא עישן כפי הנראה, שתי קופסאות ביום, פשיטת הרגל אצל פלוני נוצרה מתוך אופי מושחת ויומרני, והתאונה נגרמה בעקבות נסיעה פרועה וחוסר מיומנות של הנהג.

 

מאידך, מפורסמת שיטתו של הרלב"ג בנביא כי העולם מתנהל ב'מקרה', כלומר הקב"ה לא מתערב בהשתוללותה של הסטטיסטיקה כי אם במקרים בהם מדובר בצדיק. הנה הרלב"ג ביחס למיתתם של 36 מלוחמי ישראל כאשר הם לא חטאו, ואילו עכן שחטא דווקא לא מת

באופן שתסור ההשגחה האלוהית ממנו.. ולזה יהיה משולח ונעזב למקרים, ולזאת הסיבה קרה שמתו אלו השלשים וששה איש עם היותם בלתי חוטאים, ולא מת עכן... ולפי שעכן לא שם עצמו במקום הסכנה, לא מת מפני העדר ההשגחה ממנו

כלומר, ההשגחה הוסרה, ו-36 הלוחמים מתו כמו חיילים אחרים בכל קרב בעולם.

 

קשה לחיות בעולם לא הוגן

כאשר רבי שמואל איבד את בתו הוא חש צער עצום. ייתכן שחלפו בראשו מחשבות על 'עולם לא הוגן', או שלפחות הוא האשים את עצמו במיתתה של בתו, אולי בכך שלא התפלל עליה די וכדומה. כאמור, לאנשים קשה מאד עם התחושה כי העולם בו הם חיים 'איננו הוגן', 'לא צודק'. כאשר שומע עולא כי חכמים מתכוננים לומר לו "מה אפשר לעשות". הוא מבין שהם אומרים לו למעשה כי ייתכן שהוא אשם, וכי ייתכן שבתו מתה שלא בצדק, ולכן:

מה אפשר לעשות?

 

עולא מתרעם, על כך שכן מלבד חוסר קבלת הדין שבתפיסה זו, היא גם משוללת כל נחמה. האם בתו של רבי שמואל מתה שלא בצדק? עולא לעומת זאת מגיע לרבי שמואל ואומר לו, כי בתו אכן מתה כמו כל אחד אחר שנופל במספריה הקשים של הסטטיסטיקה.

 

אלא שאז עולה השאלה וצפה: מדוע לא הציל אותה הקב"ה מאותו גורל אכזר? מדוע הסיר ממנה את השגחתו, והותיר אותה לגליוטינה האיומה של הסטטיסטיקה.

 

על כך משיב לו עולא כי בתו לא היתה צדקנית באופן מיוחד, או שעתיד היה לצאת ממנה משהו, שבגינו ישנה הקב"ה ממנהגו ויתערב בחוקי ההסתברות שקבע. עולא אומר בעצם לרבי שמואל, שאל לו לחשוב שמשהו נעשה אתו שלא בצדק, או במכוון כנגדו. כלל וכלל לא. בתו נפטרה כמו עוד מליונים שמתים ברחבי העולם. הקב"ה מצידו לא היה מניח לה למות אילו היתה סיבה. במילים אחרות אומר עולא לרבי שמואל: בתך היתה 'רגילה'. נכון היא לא היתה צדיקה באופן מיוחד, אבל היא נפטרה כמו כולם. כך הוא דרכו של עולם, ואנשים נאספים לבית עולמם, בחוקיות סטטיסטית שלא ניתן לפצח אותה. 

תגובות   

0 #1 לא תמיד ההגיון מתאיםיהודית 2015-01-15 16:28
אני לא יודעת מה עם האמוראים, תנאים וכו,
אבל אין לי ספק שאותי לא היה מנחם כזה משפט, סורי
יש מצבים בהם זה לא המקום לדון על סטטיסטיקות, אחוזים, הסתברויות.
אדם כאוב, מתו מוטל לפניו, כולו בצער
אדם מאמין יודע שהכל מה', אבל זה לא הזמן לומר לו "הנפטר לא היה מספיק צדיק או לא אמור לצאת ממנו משהו צדיק..."
זה הזמן לומר כמה הנפטר היה מיוחד, כמה טוב הוא היה.. וכמה חבל שהלך.
לכל זמן ועת

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן