לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

משל הקוף והצנצנת | הרב עזריאל יונה

ביבשת אפריקה ובמקומות אשר שם מצויים קופים, כאשר הציידים באים לצוד את הקופים הזריזים והקלילים הנמצאים בצמרות העצים, היו משתמשים בתחבולה פשוטה:

מניחים לפני הקוף צנצנת שקופה מלאה אגוזים – מאכל אהוב על הקופים, אולם היו מקפידים שפי הצנצנת יהיה צר ככל שניתן.

 

הציידים היו מסתתרים בצד וממתינים לטרפם. כאשר מגלה הקוף את מאכלו האהוב הוא יורד מהעץ, ניגש לצנצנת בהתלהבות ומכניס ידו וחופן מלא חופניו אגוזים.

 

אלא שהוא לא שם לב שכאשר ידו קמוצה הוא לא מצליח להוציא אותה מן הצנצנת. הקוף נאבק ומנסה להוציא את ידו מן הצנצנת בכח ולא מצליח.

 

בינתיים מגיעים הציידים מאחוריו, והוא שעסוק כל כך במאבק עם הצנצנת לא שם לב אליהם עד שהם תופסים אותו. לאחר שהוא נלכד, הוא נאלץ לפשוט את ידו ולהוציא אותה ריקנית מן הצנצנת.

 

אילו היינו יכולים היינו שואלים את הקוף: הלא בסוף היית מוכרח להוציא תא היד ריקנית מן הצנצנת. מדוע לא פשטת אותה כבר קודם לכן, והיית לפחות ניצל?!

 

אדם יודע שלאחר אורך ימים ושנים הוא ייאלץ להותיר הכל ולהשאיר אחריו את העולם בלי שהוא נוטל עמו כל דבר גשמי.

 

הידיים שלו פשוטות ואין בהם כלום [לא לחינם אמרו שתינוק נולד עם ידיים קפוצות כביכול הוא מנסה לכבוש את כל העולם, וכשהוא מת ידיו פשוטות לאמור: לא הצלחתי להשיג דבר].

 

את הקוף איננו יכולים לשאול, אך את האדם כן:

מדוע אתה מנסה להשיג בזה העולם רק קניינים גשמיים כאשר לבסוף תעזוב אותך כשידך פשוטה ואין בה כלום?

המשל והנמשל הזה רמוזים במצוות צדקה. נאמר "לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך"

 

ובהמשך נאמר:

"פתח תפתח את ידך"

 

כלומר, התורה מבקשת ממך: אל תקפוץ את ידך מלעשות מצוות [שאלו הם קניינים רוחניים שנותרים עמך] שהרי סוף "פתח תפתח את ידך" אתה תעזוב את העולם כשיך פשוטה ואין בה כלום.

 

[על פי אמונה שלמה].

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן