לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

להשלים את התמונה | הרב עזריאל יונה

הגמרא במסכת סנהדרין כותבת כי כדי לחייב אדם בדין, נדרשים שני עדים. ראיות נסיבתיות, הוכחות הגיוניות, ותחושה ברורה כי כך התרחש המעשה לא מספיקים.

 

נדרשים שני עדים שראו את המעשה. בין פרשני התלמוד ידועה האימרה, כי העדים הם כמו 'המשקפיים של בית דין", כלומר באמצעות העדים רואה בית הדין את המעשה כפי שהתרחש.

 

לאור זאת מעלה הגמרא תיאור בו נראה אדם רודף אחרי חברו כשבידו סכין חדשה, ובעיניו תאוות רצח וזיק של טירוף, והם נכנסים אל תוך מערה.

 

מיד אחריהם נכנסים שני עדים ורואים את האחד עומד מעל חברו כשבידו סכין נוטפת דם, והשני מוטל על הקרקע ללא רוח חיים. נדמה כי הסיטואציה ברורה: זה שמחזיק את הסכין רצח את האדם המוטל על הארץ.

 

אולם אומרת הגמרא, אי אפשר לחייבו, מאחר שלא היו עדים שראו את מעשה הרציחה בפועל.

 

מן הגמרא הזו ניתן ללמוד מוסר השכל.

 

לא כל מה שנראה במבט ראשון הוא אכן מה שהתרחש, או שנדמה שהתרחש. לפעמים יכולים להיות מניעים נסתרים, פעולות חבויות, ואפילו מחשבות וכוונות בלתי גלויות שמשנים את כל התמונה.

 

בהקשר לכך יש להעלות סיפור קצר וחביב אותו קיבלתי מחבר.

 

ילדה קטנה וחמודה אחזה בשתי ידה תפוחים עסיסיים ואדומים.

 

אמה ניגשה אליה ושאלה אותה: תוכלי לחלוק אתי בבקשה תפוח אחד?

 

הילדה התבוננה באמה כמה רגעים ולבסוף נגסה מן התפוח הראשון.

 

מיד אחר כך נגסה גם מהתפוח השני...

 

האמא הרגישה איך החיוך שעל פניה נסוג, הדם הציף את לחייה, והיא ניסתה להסתיר מבתה את התאכזבותה מההתנהגות הבלתי נימוסית הזו.

 

אלא שאז ניגשה הילדה הקטנה לאמה, הגישה לה את אחד התפוחים ואמרה לה: הנה אמא, זה יותר מתוק, קחי לך.

 

במשפט אחד השתנתה כל התמונה, התחוורה כל הסיטואציה.

 

האם התמלאה אהבה לבתה וייסרה את עצמה כיצד חשדה בה.

 

כל אמירה, מעשה, או מחשבה על מעשה עשויים לקבל משמעות שונה לגמרי. ייתכן שחסרים לנו חלק מהפרטים, חלק מהמחשבות, חלק מהכוונות.

 

 

אנו מייחסים מניעים זדוניים לקרובינו כאשר לא התמונה השלמה לא פרוסה לפנינו. חלקי תמונה לא רק שלא מהווים תמונה שלמה, הם עשויים לעוות את תגובת הזולת. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן