לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

חמלה וגרושה | אליעזר היון

המראה הנורא של אלכס, אשתו לשעבר, הוציא את ג'וש צימרמן משלוותו. הוא ידע כי יוקר המחיה הנורא, והמיתון האכזרי שלווה בגזרותיו הקשות של ראש הממשלה פגע בשכבות החלשות כמו גם במעמד הביניים. הוא ידע גם משמועות, שאלכס [קיצור של אלכסנדרה] פוטרה מעבודתה כקופאית בסופר, ושמצבה לא משהו, אך הוא לא תיאר לעצמו שהיא תיראה כך. לחייה היו שקועות. הילוכה היה כפוף מעט, הקמטים סביב עיניה העמיקו, והיא לחלחה את שפתיה כאחת שלא טעמה מזון מבושל כבר כמה ימים.

ג'וש אהב פעם את הקמטים הקטנים הללו שסביב עיניה של אלכס. כשהיא היתה מחייכת היה השטח העגול שסביב עיניה מתמלא בעשרות קמטים זעירים שחייכו יחד אתה. אלא שזה היה מזמן. הרבה לפני הגירושין האיומים והמסע הנורא שנלווה אליהם. אפילו עכשיו, עוברת היתה צמרמורת קרה בגבו של ג'וש כשהוא נזכר כיצד עמד בבית המשפט, מושפל, מוכה, ונטול יכולת אמיתית להגיב. כשהוחלט על הליך הגירושין לאחר חדשים אורכים של ריב, מדון, ואיבה גלויה מצד אלכס ["פשוט חדלתי לאהוב אותך, קבל את זה"], חשב ג'וש כי מדובר על טקס פרוצידורלי, קצר ועניני. אלא שלאלכס היו תכניות אחרות. שבוע לאחר שנזרק מהבית קיבל ג'וש מכתב ארסי מעורך הדין של אשתו כי היא מבקשת לקבל לחזקתה את הבית, מחצית מרכושו, ופיצויים בגובה מאות אלפי שקלים. העורך דין הסביר באופן עניני כי לטענת מרשתו, גרם לה ג'וש עגמת נפש, סבל, וחיים קשים מנשא. ג'וש שהחליט להילחם מצא את עצמו בבית המשפט מול סוללה של משפטנים מיומנים, עדי אופי שציירו את חייו בצבעים כה קודרים עד שהוא עצמו כמעט והתפתה להאמין בכך, ואשה אכזרית אחת שבקול בוכים הסבירה לשופט כי האיש שניצב מעברו השני של הדוכן הוא השטן האנושי בהתגלמותו.
 
ג'וש הפסיד את הכל.
 
במשך חודשים היה ג'וש נתון תחת השפעתו של המשפט, מהלכו, ותוצאותיו. הוא איבד משמעות לחייו, מצב רוחו היה קודר, והוא חש כי הוא לא מסוגל לשאת יותר את הכאב. התחושה הקשה שליוותה אותו לא היתה רק תוצר של הפסדיו הכספיים, אפילו לא אקט הגירושין עצמו שאליו כבר התרגל. בעיקר חרה לו יחסם של חבריו לשעבר ותשובי השכונה בה הוא גר. ביום אחד הפכו הם כולם לשונאיו. חלק מהם העיד כנגדו בבית המשפט, והאחרים הביטו בו בעיניים שתיעוב עמוק נסוך בהם. הוא הבין כי הם לא היו אנשים שנחשבו למושחתים. הם האמינו בכל ליבם כי הצדק עומד לצידה של אלכס, ומאחר שכך אין כל מקום לחמלה. ג'וש החל להאמין כי משהו אצלו רקוב בפנים. משהו בד.נ.א הנפשי הבסיסי שלו, לא תקין לא נורמלי. רק כעבור מספר חודשים הצליח ג'וש לחזור מעט לעצמו, לעבודתו, ולשוב איכשהו לחיים נורמלים.
 
כעת כשראה את גרושתו במצבה הקשה התגנבה לה אינסטינקטיבית תחושת שמחה וניצחון. הנה, קיבלה אלכס את המגיע לה. יש צדק בעולם. המערכת החברתית פועלת באופן מאוזן, והכוחות השליליים מקבלים את גמולם. אלא שאז ניעור בו אופיו הטוב. בבת אחת נמלא ליבו רחמים, וג'וש הרגיש שהוא לא מסוגל להמשיך וללכת. באותו רגע הוא תפס כי הוא לגמרי לא רקוב. רכיבי האישיות שלו עשויים מחומר של חמלה, רחמים, וטוב. הוא הוציא מכיסו את ארנקו שלף משם את המשכורת האחרונה שלו, והגיש אותה ביד רועדת לאלכס. הוא ביקש להסתובב וללכת, שכן את תודתה הוא לא היה מסוגל לשמוע, אלא שאז הוא שמע קול נמוך, אכזרי, ומתגרה: "הגרוש לא מסוגל להתנתק, אה"?
 
ג'וש הסתובב בחדות, כשהוא מרגיש, מבלי להבין מדוע, אשם. לפניו עמד אחד מאותם עדי אופי שסיפרו לבית המשפט בזמנו על מעלליו האיומים כלפי אלכס. בקול מגמגם ונבוך אמר אלכס כי הוא רק ניסה לעזור לאלכס הנמצאת במצב קשה, אך הלה הביט בו בעין חודרת ואמר בקול צדקני שהיה כה מוכר לו מבית המשפט: "לעזור? אם אתה דווקא רוצה לתרום לעניים, גש לאחד מקופות הצדקה המסודרות והפרש מכספך, בדיוק לגרושתך לשעבר מצאת לעזור".
 
למחרת הוזמן ג'וש אל בית הדין. ליד הקיר עמדו שלשה אנשים, ביניהם השכן מהפגישה האומללה ברחוב, כשהם נושכים את שפתיהם ומצליחים בקושי להתאפק. ליד שולחן בית הדין יש דיין בעל עיניים טובות. הוא הביט בגו'ש ושאל אותו בקול רך: מי האשה הזו לה נתת אתמול כסף?
 
"גרושתי" השיב אלכס.
 
שלשת האנשים שעמדו בשקט ליד הקיר, כבר לא יכלו להתאפק. הם ניתקו ממקומם ופרצו בבליל של צעקות וצווחות: 'רואה כבוד הרב, הוא מודה. הוא מתעסק עם גרושתו. בגלל מעשיו הרעים אנו מצויים בשנת בצורת והאלוקים לא מרחם עלינו". הדיין היסה אותם ושאל בקול כנה  שנבע – כך הבחין ג'וש - הבחין מעמקי ליבו:
 
"ומפני מה נתת לה כסף בני"?
 
ג'וש, בקול רועד וחנוק אמר: "כבוד הרב, ראיתי את האשה הזו בצרה, וחשתי כי למרות הסבל הנורא אותו גרמה לי, אינני מסוגל לעמוד מנגד. כעת אני מבין שעשיתי טעות. אולי באמת המניעים שלי לא היו כל כך טהורים. אני מצטער על כך".
 
הדיין הביט באיש המסכן שעמד לפניו וחש שהוא לא מסוגל יותר לשלוט ברגשותיו. הוא פרץ בבכי גדול, נשא עיניו לשמים ואמר: רבונו של עולם, ראה כיצד האיש הזה, שראה את גרושתו, ואין הוא חייב לה מאומה, וליבו מלא מטבע הדברים בשנאה או לפחות בטינה כלפיה, מצא את עצמו מתמלא ברחמים, ואילו אתה שהנך רחום וחנוך מטבעך, ואנו בני ידידיך אברהם יצחק ויעקב, האם לא תתמלא רחמים עלינו ותחלץ אותנו מהשפל הכלכלי בו אנו נתונים".
 
וה' בשמים שמע, הקשיב, ראה והחליט.
 
המיתון הסתיים.
 
 
ביומי דר' תנחומא היו צריכין ישראל לתענית [מחמת הבצורת] אתון לגביה אמרין ליה: ר' גזר תעניתא. גזר תעניתא [באו לפניו וביקשו ממנו לגזור תענית, ואמנם כך עשה] יום קדמאי, יום ב', יום ג', ולא נחת מטרא [עבר יום ראשון, שני שלישי, לא ירדו גשמים]. עאל ודרש להון אמר להון בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים [דרש רבי תנחומא ואמר: בני התמלאו רחמים האחד על השני, וה' יתמלא רחמים עליכם]. עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו. אתון לגביה ואמרו ליה ר' מה אנן יתבין הכא ועבירתא הכא [ניגשו לרבי תנחומא ואמרו לו: מפני מה אנו ישובים כך כאשר בינתיים נעשית עבירה]. אמר להן מה ראיתם אמרו לו ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו שלח בתריהון ואייתינון לגו ציבורא [שלח וקרא לו]. אמר לו: מה היא לך זו? אמר לו: גרושתי היא. אמר לו: מפני מה נתת לה מעות? אמר לו רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים. באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר: רבון על העולמים מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים! מיד ירדו גשמים ונתרוה העולם [בראשית רבה לג, ג].
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן