לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

עדלאידע - עד דלא ידע | בעז מלט

במסכת מגילה (ז:) "אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"


רבא לא רצה רק ללמדנו הלכות שתיית יין בפורים, אלה בעיקר ללמדנו הבנה עמוקה בהנהגת העולם, אנו מסוגלים להגיע בחג הפנימי הזה, להבנת משהו בפרדוקסים של החיים.


בעולם הזה אנו מרגישים באופן קבוע מתח של מלחמה, אם מלחמה פנימית בין היצרים שבנו שמושכים לכיוונים שונים, ואם מלחמה בצבור הישראלי בין כוחות שמושכים לכיוונים שונים, ואם מלחמה במישור הבין לאומי בין צירי רשע וצירי ישע, ואם במישור עוד יותר רחב בין כוחות חידלון וכוחות בניין שנלחמים ביניהם. כל המלחמות האלו מערערות לנו במידת מה את אמונת היחוד, כביכול מול רבונו של עולם עומדים כוחות רשע למלחמה. כביכול ישנו גם אל רע, ולא רק אל טוב.
אנו שרים בליל הסדר את החד גדיא, בו אנו מציינים שלעתיד לבוא הקב"ה ישחט את מלאך המוות, אם הוא אויב של ה', למה אינו שוחטו כבר היום? נאמר בתורה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, האם עמלק אויב של ה'? למה ה' נותן להם רגע רגע חיים? יש לקב"ה איזו בעיה לחסל את עמלק? למה ה' טבע בנו את יצר הרע, הוא לא היה יכול לברוא אותנו בלעדיו?


אנו חיים בפרדוקס, מצד אחד אנו מאמינים שיש רק אל אחד בעולם, ובלעדיו לא ירים איש את ידו ורגלו בכל הארץ, אף זבוב לא יזוז, ומתוך כך גם מאמינים שבודאי שנגיע יום אחד אל המנוחה והנחלה, אל עולם שכולו טוב, שלא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי תימלא הארץ דעה את ה', ומצד שני אנו חיים בהכרה שיש דבר כזה רע, יש בקרבנו יצר רע, ויש מעשים רעים בעולם, וישנם עוד כמה רשעים שמתהלכים על הארץ. אנו במלחמה יום יומית, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. אנו נלחמים נגד רע ויודעים שגם הוא תחת שליטה.


נתן לנו הקב"ה יום מיוחד מאוד בשנה, בו אנו יכולים להציץ מאחורי הפרגוד, ולראות כיצד ה' מושך בחוטים. לקלוט שלמרות שיש לכל אחד חופש בחירה, ויש שבוחרים ברע, בכל זאת כולם שליחים של רבונו של עולם, והרשעים הגדולים מקדמים את העולם (שלא בידיעתם) לא פחות מהצדיקים. לראות כיצד היצרים שלנו הם גם כוחות יצירה שמקדמים אותנו בחיים.


חז"ל מביאים בגמרא(מגילה יא) שאחשורוש חישב שעברו 70 שנה מאז שגלו ישראל, ועדיין לא נבנה בית המקדש, ולרגל שמחתו עשה משתה וקרא להוציא את כלי המקדש ולהשתמש בהם במשתה, "בא שטן וריקד ביניהם והרג את ושתי" (מגילה שם) ומתוך כך התגלגלו הענינים עד שנבנה בית המקדש. השטן שלו עבד בשרות עם ישראל.


התרגשות אוחזת אותנו, לראות שאותו העץ שהכין המן למרדכי, על מנת לתלותו עליו, עליו נתלה המן עצמו. כמו ההתרגשות של יתרו כשבא להצטרף לעם ישראל, לאחר שראה את מפלת מצרים, כיצד חשבו להרוג את עם ישראל במים, ובסוף טבעו פרעו וחילו בים סוף.


כשאחשורוש הסיר מידו את הטבעת ומסרה להמן האגגי צורר היהודים, חיל ורעדה אחזה כל יהודי, אבל כשחכמנו עסקו בסיפור המגילה (מאות שנים מאוחר יותר), הם ציינו את הסרת הטבעת כארוע מכונן, "גדולה הסרת הטבעת", בעקבותיה עם ישראל התאחד, חזר בתשובה, חזר לארץ ישראל. כל זה היה תרגיל של ה' כדי לרומם ולהשיב את אותו הדור בתשובה, כדי לקדש את שם ה' בעולם. אם כן המן הוא לא פחות שליח של ה' ממרדכי היהודי, אלא שישנם שליחים שמקבלים שכר על שליחותם ויש שמקבלים את עונשם, ובלשון חז"ל מגלגלים זכות לידי זכאי וחובה לידי חייב.


כך עמלק ההיסטורי אשר זינב בעמ"י בצאתם ממצרים, האויב הכי מר ונמהר שלנו, אויב של הקב"ה. ובאמת הוא שליח של ה' לחזק את הנחשלים אחרי המחנה, לקרוא אל ה'. מצות מלחמת עמלק שקיבלנו, תפקידה להלחם גם "על הדרך" בעמלק שבתוכנו, להביא אותנו להמלכת ה' בכל לב, להגיע להמלכת ה' למלך על כסא שלם של ארבע רגליים, למלך על כל הארץ.


כיצד המן הרשע השלים בין שני ענקי העולם, בין ר' אליעזר ור' יהושע? ר' אליעזר טוען שאם ישראל לא יעשו תשובה לא יגאלו, הרי בשביל מה ברא אותנו ה', אם לא בשביל שאנו נתקן עולם במלכות שדי, אנו קיבלנו אחריות על העולם. לעומתו ר' יהושע טוען, שהגאולה בוא תבוא גם אם לא יעשו תשובה, הרי לא יתכן שאנו נהרוס לקב"ה את התוכניות, שאנו נתקע את גאולת העולם. ואז הופיע המן הרשע ואמר לא לריב, יש לי פתרון, אני (או מישהו אחר כדוגמתי) אגזור על ישראל גזרות קשות, הם יחזרו בתשובה, ויוכלו להגאל, מהגמרא ומהתורה (ספר דברים ל) משמע שראשית הגאולה תתחיל גם בלי תשובה, אבל בהמשך תגיע תשובת ישראל והגאולה השלמה.


אנו מתבסמים בפורים ורואים שהמן הרשע ומרדכי היהודי, פעלו שניהם בשליחות ה' להושעת עם ישראל.  "אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן