מדוע מברכים על הלולב ולא על האתרוג? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ אבות וערבי נחל [ויקרא כג].

פרי עץ הדר אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.

כפות תמרים אלו ישראל. מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואיו בהם מעשים טובים.

וענף עץ עבות אלו ישראל. מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.

וערבי נחל אלו ישראל. מה ערבה זו אין בה טעם ואיו בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה א מעשים טובים.

ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו וכו' [ויק"ר פרשה ל].

למדנו כמה דברים, אומר הרב אזרחי.

על אלו שאין להם לא טעם ולא ריח שהערבה היא שמייצגת אותם נאמר כי, לאבדם אי אפשר ולכן יבואו אלו ויכפרו על אלו.

היינו שבעצם מן הדין היה לאבדם ורק שאלו מכפרין על אלו. וצריך עיון, כפרה זאת האיך היא פועלת?

למדנו מכאן כי בעצם מי שאין לו לא טעם ולא ריח לא תורה ולא מעשים טובים אין לו זכות קיום.

אך על ידי היותו חלק מכלל ישראל מקבל אף הוא את הטעם ואת הריח.

חשבו על כך. יש כאן עומק נפלא ועצום.

רק לישראל קיימת הייחודיות של 'כלל ישראל' ורק עקב היותו חלק מן הגוף הזה מקבלות המה, הערבות, את הטעם והריח של האתרוג הלולב וההדסים.

למדנו עוד, שהלולב בכל ואת מיוחד יותר משאר המינים שהרי מברכין עליו.

נראה שחוט השדרה בא לסמל את ה'בנין' של האדם.

כלומר לא רק אבר זה או אחר, אלא האדם מתורת 'אדם', כי זהו טיבו של חוט השדרה, שהוא ה'בנין' ואשר סביבו נבנה 'בנין האדם'.

הברכה באה איפוא על ה'בנין' של האדם, לכן מברכין על הלולב ולא על אתרוג [מברכים כידוע 'על נטילת לולב']. בכך נענית השאלה המתבקשת הלא האתרוג נמשל ללב, והלב הוא האיבר החשוב שבאדם ומדוע לא מברכים על 'נטילת אתרוג'?

כי הלב הוא אמנם החשוב שבאיברים, אבל את הברכה עושים על האדם כולו בבנינו, המיוצג על ידי הלולב - שהוא חוט השדרה.