כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל (שמות יט, ג)
כאן הוזכרו " בית יעקב" ו"בני ישראל". בסוף הפיסקה נאמר: "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל", ולא הוזכר "בית יעקב", ואילו בפסוק שלאחריו נאמר: "ויבא משה ויקרא לזקני העם"; לא "בית יעקב" ולא "בני ישראל", אלא "זקני העם". מה פשר השינויים האלה ?
ידועים הם דברי רש"י שהאמירה לבית יעקב היא אמירה רכה' ואילו ההגדה לבני ישראל היא קשה כגידין. אך ניתן לפרש את הדברים באופן אחר, בבחינת "כפטיש יפוצץ סלע".
בפרשה זו יש לפנינו שתי גישות, בהן פנה השי"ת אל בני ישראל, ולא הרי זו כהרי זו. בתחילת הפרשה מודגש הענין של שכר ועונש; מצד אחד "אתם ראיתם אשר עשיתי
למצרים ," ומאידך: "והייתם לי סגולה מכל העמים".
עונשם של המצרים ושכרם של ישראל שימש כאמצעי למשוך את לבם של פשוטי העם, המכונים "בית יעקב". אך בפסוק השני נאמרו דברים מסוג אחר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" - כאן יש דרך של יראת הרוממות, הכרת גדלות הבורא והשאיפה לעבודת ה'. דרך זו מתאימה לאנשי המעלה בלבד, והם הנקראים "בני ישראל".
חשוב הוא עד מאד שלא להפוך את היוצרות. יראת "שכר ועונש" נחשבת כדבר טוב ומועיל לפשוטי עם, אך לאנשי מעלה אין זה אלא פחיתות, לעבוד את ה' מפני יראת העונש ואהבת השכר, כלשון הרמב"ם בפרק י' מהלכות תשובה:
"ואין עובד ה' בדרך זו אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותן לעבוד את ה' מיראה".
מאידך, מי שמבקש למשוך את לבם של אנשים פשוטים לעבודת ה' באמצעות גילוי ענינים העומדים ברומו של עולם, יגרום לבלבול מוחות ולהבנה מסולפת של דברים עמוקים; סופם של אלה לגלוש לדעות כפרניות בלא יודעין, כפי שאירע לתלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו, שנעשו צדוקים בעקבות דברים שלא הבינום כראוי. לכן חזר והזהיר הקב"ה את משה בסוף דבריו: "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל", אך בשום פנים ואופן אל תאמר אותם לבית יעקב!
אך משה רבנו קרא דוקא לזקני ישראל, ורק להם גילה את דבריו של הקב"ה. ידע משה, שקשה עד מאד להבחין בין תכלת לקלא אילן, לדעת מי שייך למחנה של "בית יעקב",
ומי ל"בני ישראל". אדם יראה לעינים, יתכן שאדם נראה כבר מעלה, ובכל זאת לא הגיע למדרגה הראויה.
לכן בחר לומר את דבריו אך ורק לזקני ישראל, לגדולי ישראל המפורסמים, שכבר הוחזקו ללא פקפוק כאנשי מעלה, ורק להם מסר את הדרך של עבודת ה' במתכונת של "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
בני ישראל לא היו מרוצים מדרכו של משה רבנו. כאשר שמעו על כך שלזקני ישראל נמסרו דברים מיוחדים, בדרך של יראת הרוממות, ביקשו אף הם לקחת חבל בדרך זו,
ולהמנות על ממלכת הכהנים. "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו, כל אשר דבר ה' נעשה!" - לא רק את האמירה לבית יעקב, לא רק את יראת השכר והעונש אנו רוצים לקבל, אלא כל מה שדיבר ה', גם ביראת הרוממות מבקשים אנו לזכות! סודות התורה יהיו נחלת כלל ישראל, ולא נחלת מעטים בלבד. ברוב תשוקתם לזכות למדרגות הקדושה לא הבינו אלה, שעדיין לא היו ראויים לכך; אך הקב"ה הוכיח להם במופת שעדיין אין תוכם כברם. מה אירע?
"ויאמר ה' אל משה, הנני בא אליך בעב הענן ... ויהי קולות וברקים ... ויחרד כל העם אשר במחנה". "כל העם", פשוטי העם' נחרדו; ממה נחרדו? האם השכינה שירדה על הר סיני החרידה אותם?
"קולות וברקים", התופעות החיצוניות שנתלוו לירידת השכינה, הם שגרמו לחרדה ולפחד... והרי זה סימן שעדיין היו רחוקים מן היעד של יראת ה' אמיתית, כי מי שירא מה' וחי בפחד מרוממותו ית', אינו מתפעל ואינו נבהל משום דבר חיצוני.
משל מה הדבר דומה? למי שדרכו לנוס בבהלה מפני עכבר קטן החולף לפניו; אך בשעה שמאיים עליו רוצח מסוכן, ברור שלא ישים לב כלל לאותו עכבר ... בפחדם מן הקולות והברקים הוכיחו בני ישראל, שעדיין אין הם ראויים למדרגות הגבוהות. קודם כל היה עליהם לרכוש את היראה הפשוטה עד שזו תהיה קבועה בלבם, ורק אז יוכלו לזכות לדרגה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
ע"פ מהרי"ל דיסקין