האם חשש משה שבנו יתדרדר לעבודה זרה? | הרב עזריאל יונה

ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה, ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה וגו' [שמות יח].

רבי אלעזר המודעי אומר: בארץ נכריה, אמר משה, הואיל וכל העולם כולם עובדים עבודה זרה, למי אני אעבוד, למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו תן לי את צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו, קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך, ואני נותנה לך לאשה. אמר לו משה: מה הוא? אמר לו: הבך שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים. וקבל עליו. אמר לו [יתרו]: השבע, וישבע לו, שנאמר... [ילקוט שמעוני, שמות רמז].

 

הכל מתפלאים, היתכן כי משה רבינו יתפתה לתת מישהו לעבודה זרה, ולא עוד, אלא אחד מבניו יוצא חלציו, היתכן?

הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי' מציין כי שמע על כך הסברים רבים, אך אלו היו קלושים מאד. הוא מציע את ההסבר הבא.

 

הבה ונשאל: מה דעת כל אחד מאתנו, כלום יתכן שמישהו המסתובב בביתו של משה רבינו יהיה כומר לעבודה זרה, היתכן?

כלום יתכן שמי שהוא ממקורבי הבית המיוחד הזה, של משה וציפורה, תהיה לו שייכות כל שהיא לעבודה זרה?

שאלה זו היא התירוץ.

 

למשה רבינו אין מה לעשות עם יתרו. כי זהו יתרו. כומר דביקותי בעבודה זרה - פוטיאל שפיטם עגלים לעבודה זרה כפי שכותב רש"י בשמות ו, כה.

יתרו רוצה להתנות, שיתנה.

מבקש הבטחה, יקבל.

יתנה את עצם הנישואין לציפורה בכך, משה רבינו נענה לתנאו.

אף יתן אותו ככומר לעבודה זרה.

 

אבל גרשום לעולם לא יהיה כומר לעבודה זרה. לא יתכן פשוט לא יתכן.

ממה איפוא יש לו למשה רבינו לחשוש...

ואף על פי כן צא ובדוק והיווכח, כי כעבור כמה שנים יצא מחלציו של גרשום זה, כומר לעבודה זרה, שנאמר שופטים יח, ל, "ויביאו להם בני דן את הפסל, ויהונתן בן גרשום בן מנשה, הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ וחז"ל מעידים כי היה זה נכדו של משה רבינו בנו של גרשום.

 

איום ונורא.

 

כי עצם הדבר שנראה כאילו להסכים לתנאי כזה, לתת את הבן הראשון לעבודה זרה, אף זה איננו עובר ללא 'עקבות'.

'הסכמה' - אף זאת דורשת את שלה!

 

אבל ללא ספק לא נכנס בליבו שום חשש או ספק בקשר לגרשום.

יעשה איפוא חמיו כל תנאי שירצה, אבל לכלל חשש או פקפוק, לא יגיע.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן