"ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני"

במכילתא מקשים מדוע התורה מציינת "ויבואו מדבר סיני" לאחר שבפסוק הקודם כתוב שבאו למדבר סיני?

ומתרצים שהתורה מקישה את נסיעתם מרפידים לביאתם למדבר סיני, מה ביאתם למדבר סיני בתשובה אף נסיעתם מרפידים בתשובה.

והקשו המפרשים למה חשוב לנו לדעת באיזה זמן בדיוק עם ישראל שבו בתשובה. מפני מה התורה מצריכה הדגשה מיוחדת שהם שבו בתשובה כבר בנסיעתם מרפידים, עוד לפני בואם למדבר סיני?

לכן מבארים המפרשים: שבכל דבר שבקדושה, ככל שמקדימים בהכנה העצמית לקראתו, כך הוא מעולה יותר.

בגמרא במסכת בבא מציעא, מסופר על  רבי חייא שעשה מאמץ גדול כדי שלא תשתכח תורה מעם ישראל.

רבי חייא קנה זרעי פשתן ושתלם באדמה במסירות, ניקש וטיפח עד שגדל הפשתן לתפארת, לאחר מכן קצרם והשרה אותם במים, יבשם והפריד את הסיבים, שזר חוטים מסיבי הפשתן ומן החוטים קלע רשתות ציד, בעזרת הרשתות יצא ליערות לצוד צבאים. הביאם לביתו, שחטם וחילק את בשרם לעניים, את עורות הצבאים עיבד לקלפים וכתב עליהם חמשה חומשי תורה, כאשר הושלמה המלאכה יצא רבי חייא ועבר בכל עיר אשר לא היה בה מלמדי תינוקות, אסף ילדים לבית המדרש ולימדם את חמשת חומשי התורה וכן את ששת סדרי המשנה.

כאשר ראה רבי יהודה הנשיא את מעשי רבי חייא, הכריז ואמר "כמה גדולים מעשי חייא".

לכאורה תמוה מדוע הקדיש רבי חייא זמן כה רב כדי ליצר קלף לכתיבת חמשת חומשי התורה, הן יכל הוא לקנות קלף בשוק ולהתחיל מיד בתהליך הכתיבה והלמידה?

אלא, רצה רבי חייא להגדיל את קדושת המגילות ע"י שהתחיל את כל התהליך מראשיתו בקדושה ולשם לימוד ילדי ישראל את התורה הקדושה וכך עם כוונה טהורה מראשית תהליך היצירה הצליח רבי חייא לפעול בצורה הטובה ביותר להשגת המטרה ללמד את ילדי עם ישראל את התורה הקדושה בקדושה וטהרה.

אחים יקרים!
בבואנו לגדל את ילדנו בצורה היעילה לחיים טובים על פי התורה הקדושה, לא נתפתה למשפט הסרק "הוא עוד קטן ומותר לו" מחשבה שטחית זו שהילד קטן ולכן אין צורך לשומרו בקדושה וטהרה ורק לכשיגדל תתחיל משימת חינוכו, יכולה להוביל להרס היסוד ואי הצלחה בחינוך.

מגיל צעיר, מתחילת יסוד החיים נשגיח לגדלם ולטפחם בקדושה וטהרה בבית ובמקום הלימודים.