לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

אשר אתה בונה – בלשון הווה גם ביחסים זוגיים | הרב עזריאל יונה

וה' נתן חכמה לשלמה כאשר אמר לו וגו' והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו וגו', ויעש לבית חלוני שקפים אטמים, ויבן על קיר הבית יציע סביב את קירות הבית סביב להיכל ולדביר, ויעש צלעות סביב וגו' והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה, ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו, ויבן את הבית ויכלהו ויספן את הבית גבים ושדרת בארזים וגו'

 

ויהי דבר ה' אל שלמה לאמר: הבית הזה אשר אתה בונה, אם תלך בחקתי ואת משפטי תעשה, ושמרת את כל מצותי ללכת בהם והקמתי את דברי אתך אשר דברתי אל דוד אביך, ושננתי בתוך בני ישראל לא אעזוב את עמי ישראל, ויבן שלמה את הבית ויכלהו וגו' [הפטרת פרשת תרומה].

 

הלא זה עתה אישרו פסוקי הקודש את סיום בנייתו של בית המקדש, מתרשם הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי', עדיין מהדהדים באזנינו פסוקי תיאור התפארת וההוד של הבנין בשלמותו.

 

ומדוע, אשר אתה בונה, וכי עדיין בונה הוא?

הלא הסתיימה בנייתו המפוארת, מדוע לא אשר בנית?

ללמדך כי בנין בית המקדש מקום השכינה הינו תמיד בתהליך בנינו - בנייתו לא הסתיימה ואינה מסתיימת.

 

משום שבית המקדש אינו קיים רק על סמך חמרי בנין בלבד, בית המקדש אינו קיים רק על סמך תכנית ארכיטקטונית וכללי בנייה מעולים בלבד.

ההליכה בדרכי השם, שמירת חוקיו משפטיו ותורתו, הינה החומר המקיים והצמנטלי של כל הבנין הזה.

 

ההליכות והקיומים האלו הם הם עצם הבנין, כי הוא הוא המהווה את קיומו המציאותי של בית המקדש.

 

ולכן אשר אתה בונה לא אשר בנית, משום שההליכה בדרכי השם שמירת חוקיו מצוותיו משפטיו ותורתו הם הם המהווים את עצם בניינו.

 

הקיום של אתמול אין בו כדי לקיים היום, והקיום של היום אין בו כדי לקיים את המחר. כל רגע ושברירו ותנאי קיומו, כך בבית המקדש וכך בבית מקדשו הפרטי של כל אחד ואחד.

כך כמובן גם ביחסים בין בני זוג – במקדש הפרטי שלהם, כמו שנאמר במסכת סוטה [דף יז]: "זכו שכינה ביניהם". כלומר אם בני הזוג זוכים לשמור ולקיים את הבניין הפרטי שלהם בכל רגע ורגע [ולא רק ברגעים השמחים והדרמטיים של מיסוד הקשר – אשר בנית] – אזי שכינה ביניהם.

 

תמיד תמיד 'אשר אתה בונה'.

 

אדרבא, המבנה או הבנין של האתמול אינו אלא מרקע ויסוד לבנין של היום. אם לא תמשיך לבנותו לבססו - גם הבנין של האתמול יתמוטט, יתפורר, עצם קיומו תלוי הוא בהמשך בנייתו.

 

זהו שאמר הכתוב "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" [משלי טו, כד].

 

לאמור: וכך מקובל משמו של הגר"א ז"ל - אם אי אתה עולה מעלה מעלה, הרי שעל כרחך אתה חס ושלום עלול לנפול למטה.

התריס בפני המטה, ההגנה בפני הנפילה, אינו רק המיסוד המבורך – אלא השאיפה כלפי מעלה – אורח חיים למעלה למשכיל למען וכו'.  

אשר אתה בונה.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן