ויקחו לי תרומה | אבי קלנר

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה"

מקשים המפרשים מדוע נאמר "ויקחו לי תרומה" ולא "ויתנו לי תרומה"?

ניתן לבאר זאת על פי משל לאדם שראה מיני מתיקה והיה סבור שהם שלו ובטוב ליבו חילק מעט לחברו, האדם היה סבור שהוא "נותן" לחברו, אולם לבסוף התברר שמיני המתיקה היו שייכים לחברו, אם כן הוא לא "נתן" לחברו משלו, אלא "לקח" משל חברו ונתן לו.
 

זו כוונת הפסוק, שכספו של האדם ניתן לו ע"י בורא העולם [ובפרט בדור המדבר שכספם היה מביזת המצרים המתים השפת הים וכו']

 

 

לפיכך אנו לא "נותנים" תרומה אלא "לוקחים" מהכסף שניתן לנו ע"י בורא עולם ונותנים תרומה.

במדרש מובא על הלשון "ויקחו", נאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" – אל תעזבו את המקח שנתתי לכם. בכל עסקה יש סיכון, בעסק של זהב יש סיכון שמחיר הזהב ירד ומחיר הכסף יעלה וכן בעסק של כסף הסיכון שמחיר הכסף ירד, אך בעסקה של קבלת התורה לעם ישראל יש כסף, יש זהב, ולא עוד אלא שהמוכר נמכר כביכול יחד עם הקניין שנאמר "ויקחו לי תרומה" (שכביכול יקחו לי – יקחו אותי)

משל למלך שהיתה לו בת יחידה שנישאה לנסיך צעיר כשרצה הנסיך לקחתה לארצו, אמר לו המלך שהוא מאד קשור לבתו ואינו רוצה להיפרד ממנה, אך מכיוון שבעלה מחליט על מקום המגורים, ביקש המלך שהיכן שיתגוררו יכינו למלך חדר קטן בביתם כדי שיגור עמם ולא יתנתק מבתו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים תעשו לי בית אחד שאדור בו, שנאמר "ועשו לי מקדש".

ביאור המדרש שבני ישראל כביכול "לוקחים" עמם את השכינה לכל מקום בו הם נמצאים וזאת ע"י בנית המקדש שהוא מקום להשראת השכינה.

מובן שהתנאי יסודי כדי שהמלך ישאר עם ביתו בבית חתנו, הוא התנהגות טובה ויפה של הנסיך עם רעייתו, אולם אם הנסיך לא יתייחס כראוי לבת המלך וישאירנה לנפשה, אין למלך ענין להישאר בבית חתנו ללא בתו.

כשאנו לומדים ומקיימים את כל חוקי התורה הקדוש ברוך הוא משרה את שכינתו בתוכנו.

אחים יקרים!

אין לנו בימינו משכן או בית מקדש, אבל כידוע בית הכנסת נקרא בית "מקדש מעט".

אנו צריכים זהירות יתר בבואנו למקום בו קיימת השראת השכינה, זהירות בדיבור, בלבוש, ובהתנהגות הולמת..