אז איך הצליחו הלוויים לעמוד במשימה הקשה?

כי הם המה השבט היחיד אשר לא נגרר אל גיעולי מצרים. ישבו בבית המדרש אשר כתליו היוו מחסום בלתי עביר לזוהמת סביבותיהם. כי הם המה השבט היחיד אשר השכילו בגבורה להשאיר עצמם מחוץ לטרדות הגלות הנוראה, להקדיש עצמם קודש לתורה ולמצוות.

משל המלך האורח והכלים הפשוטים

למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב, אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד, אלא לך ותקן לי. הלך אוהבו והתקין מיטה של הדיוט, מנורה של הדיוט, ושלחן של הדיוט. כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מינן ומיכן מנורות של זהב לפניו. כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש, והטמין את כל מה שהתקין לו, שהיה הכל הדיוטות. אמר לו המלך: לא אמרתי לך שאצלך אני סועד? למה לא התקנת לי כלום? אמר לו אוהבו ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך, ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות. אמר לו המלך: חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי, ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך, וכן הקב"ה כולו אורה וכו' והוא אמר לישראל - התקינו לי מנורה ונרות [מדרש].

אכילה לשם אכילה?

הרבה תמיהות ישנן בפרשה זו, פרשת המתאוננים. מה גרם לבני ישראל למאוס במן עד כדי כך, שהיתה נפשם "קצה בלחם הקלוקל"? והרי גם בשר היה להם בשפע, ומה חסר להם? תגובתו החריפה של משה רבנו גם היא תמוהה, וכי אין זה אנושי, שכח התאוה מתגבר באדם? וכי כל כך גדול היה החטא, עד שהוצרך לומר את המילים הנוראות: "למה הרעות לעבדך ... לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה", "הרגני נא הרוג"!