טרם נמשיך לבאר בס"ד את הנקודות והשיקולים שיש להביא בחשבון בנושא בחירת ה'קבלות' לימים הנוראים ולמשך כל השנה, מן הראוי לנו שנתמודד עם 'שאלת השאלות' בנושא התשובה: 'איך אנו מסוגלים?!' או ליתר דיוק: 'האם בכלל אנו מסוגלים?!'
על כך המשיל המגיד מדובנא בכשרונו הברוך משל נמרץ.
תורתנו הקדושה בפרשת ואתחנן מייעדת לנו בנבואת-אמת המבטיחה לנו בימי ראשיתנו כעם, את אשר אנו רואים בימינו במו עינינו: 'בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה, באחרית הימים. ושבת עד ה' א'לוקיך ושמעת בקולו'. זאת, לאחר שבפסוקים הקודמים תואר המצב הנורא של עם ישראל כפי שנכתב: 'כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם וגו' והפיץ ה' אתכם בעמים, ונשארתם מתי מספר וגו' ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן וגו'. והתורה אומרת על-כך: 'ובקשתם משם את ה' א'לקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך'.
תמה המגיד זצ"ל והפליא בשאלה מדוע התורה כותבת 'ומצאת' מלשון 'מציאה', והלא התשובה נקנית בעמל רב של: 'כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך' ?
כמובן, שלא תמיד מספקת הסחורה המצוייה בחנות עבור כל דורשיה, ובמיוחד בתקופת לחץ שכזו. מגיע לקוח ותיק לחנות ודורש לקבל פטיש וצבת. לאחר שהוא נענה בתשובה : 'נגמר', הוא לא משלים עמה, והוא חוזר ומבקש פעם נוספת: 'אנא מכם, הביאו לי פטיש וצבת, הלא אני נצרך את זה בהקדם'. בעל החנות רואה שהלקוח מתעקש, והוא מפנה אותו לעליית הגג [בוידעם] שיפשפש שם בין התפזורת אולי ימצא משהו מתאים. הלקוח שב לחנות ומודיע למוכר בצער שהוא לא מצא את מבוקשו.
'אם כך, אז כנראה שאין', מגיב המוכר באדישות וממשיך לשרת את יתר הממתינים בחנותו הצפופה. 'אבל אני מוכרח פטיש וצבת', ממשיך הלקוח לעמוד על שלו.
ומי בכל זאת זוכה ???