האווירה ששררה בחדר היתה בלתי נעימה, בלשון המעטה. מנכ"ל המפעל ישב עם שני עוזריו, עם הסמנכ"ל, עם הגזבר, ועם חמשת חברי הדירקטוריון שהיו גם בעלי המניות של החברה. הם הביטו כולם בנתונים שהוצגו בפניהם שמהם עלה בבירור כי 250 אלף דולרים נעלמו בדרך מסתורית מחשבון החברה. האווירה היתה קשה ומתוחה שכן ברור היה כי רק אחד מן היושבים בחדר היה מסוגל למעול בכספי החברה, רק לאי מי מביניהם היתה גישה לחשבונות שהיו סגורים לכל אדם זר מן החוץ.

האנשים הביטו אחד בשני במבוכה, והמנכ"ל אמר: לא נעים לי להעלות את זה, אבל אני חושש שניאלץ כולנו לעבור בדיקת פוליגרף. מישהו מאתנו משקר. האנשים נעו בא נוחות על כסאותיהם והגזבר אמר: בדיקת פוליגרף לא מקובלת בבית המשפט כראיה תקנית ולא בכדי. פושעים מנוסים יודעים לרמות גם את בדיקת הפוליגרף ולשלוט אפילו בשינויים הפיזיולוגיים שלהם. שוב שררה שתיקה מתוחה שאותה הפר הסמנכ"ל: אני מציע שננסה לעשות סדר בדברים. נרשום את הכל בצורה מסודרת ונראה היכן טעינו. הוא חיפש פיסת נייר, ומצא פנקס קטן ששייך היה לאחד העובדים. על הדף האחורי הוא כתב את שמות כל הנוכחים בחדר, את תפקידם והחל למלאות טורי מספרים.