אפשר להעיז ולקבוע כי כל מי שנתקל בגמרא זו בפעם הראשונה, הרהר בינו לבין עצמו, שהסיפור כפי שהוא, מאד לא הולם את התפיסה היהודית על עולם הרוח והחומר. כיצד ניתן להשוות כלל הנאות חומריות, פחותות ובזויות, לאושר הנצחי של העולם הבא? האם בר שישך הגוי, שהיה כנראה אדם חכם לא מסוגל להבין זאת? גם רבא עצמו, לא מסביר לו שיש הבדל איכותי בין הנאות הגוף והגשם, לעונג רוחני בעולם הבא, אלא הוא מסתפק בהערה טכנית, שבעולם הזה מלווה ההנאה באימת המלכות, ואילו בעולם הבא ההנאה לא טעונה במורא מלכות. משמע, שאילו בעולם הזה לא היה מורא מלכות, היו שני סוגי ההנאות - שוות.

 

זהו דבר שאין הדעת סובלת.

 

לאחר עיון נדמה, כי סיפור זו הוא דוגמא טובה, לסוגיא בה בגוף השאלות טמונות התשובות. בר שישך הציב בפני רבא שאלה פילוסופית קיומית על פשרה של ההנאה בעולם. האדם, כך הבין נכון בר שישך, מורכב מרצונות ודחפים שסיפוקם מכוון בסופו של דבר להנאה [מה שנקרא בשפה הפסיכולוגית המודרנית – ליבידו]. כל מהותו מכוונת להשגת מטרה זו, וכשהגיע אליה מבקש הוא אחר ההנאה הבאה.

 

את סוגי ההנאות אפשר לחלק לקטגוריות שונות, תלויי מקום, תרבות, זמן, ואישיות. יש מי שנהנה מהנאה גשמית בסיסית כמו מזון, שינה, ומין, ויש הנהנה מאלמנטים רוחניים יותר כמו מוסיקה, אינטלקט, גירוי מחשבתי וכן הלאה. יש מי שנהנה מעירור של רגשות כמו עצב, חמלה, והזדהות עם הזולת, ומפעולות אופרטיביות המתלוות לעירור של רגשות כמו מעשי צדקה, חסד, אהבה, רחמים וכו', ויש הנהנה לחיות בעולם צודק ומסודר ולמלא אחר החוק כפי שהוא נתפס אצלו, ומוכרע בעיניו.

 

הבסיס המשותף להנאות כולם, הוא כמובן רצונו והכרעתו של האדם בדבר ההנאה אותה הוא מבקש לחוות, והמחירים שהוא מוכן לשלם עבורה. כך למשל, אדם מוכן להפסיד ממון לצורך הנאת השינה. אדם מוכן להפסיד הנאות חומריות לצורך הנאת ההקרבה עבור מעשה אלטרואיסטי המעניק לו סיפוק, ואדם מוכן להקריב את שאיפתו למלא את מחויבותו לחוק, כדי לבצע פשע מסויים הגורם לו הנאה. 

 

מנקודת מוצא זו יצא בר שישך והוא שואל את רבא בכנות: מאחר שבסופו של התהליך, מכוון הכל להשגת ההנאה האישית, האם ההנאה של העולם הבא 'שווה' בעיניך היום, יותר מההנאה המושלמת בה אני מצוי כעת. בר שישך ידע, שרבא מתנזר באופן יחסי, מהנאות העולם הזה, מפאת האמונה, והידע התורני שלו בדבר העונג הטמון בחיי העולם הבא. כלומר, רבא אמנם לא מכיר אמפירית את ההנאה הרוחנית בעולם הבא, אלא שהוא בוחר ליהנות מהעולם הזה בצורה מוגבלת מתוך חישוב שבעולם הבא תהיה לו הנאה רוחנית. על כך אומר בר שישך לרבא כי מאחר שפעולות האדם כולם מכוונות בעצם להשגת ההנאה האישית, מדוע לו לא לבחור וליהנות הנאה מושלמת כאן בעולם הזה, במקום להמתין ולצפות להנאות בלתי מוכרות, שהידע עליהן תיאורטי בלבד?

 

מכאן, התשובה של רבא ברורה וחדה בפשטותה: גם בראייה עכשווית, הנאות העולם הזה לעולם אינן שלמות, כמו אלו הנצחיות בעולם הבא, וההוכחה: ארעיותן ותלותן בגורמים סיטואציוניים העשויים לערער ואף לבטל אותן. לדוגמא, מביא רבא את מוסד המלכות, ככח שיכול להפסיק ולבטל כל הנאה. בר שישך, מנסה להמשיך ולהתווכח כי כעת על כל פנים הוא נהנה ואין מה שמפריע לו, אך באותו רגע כאילו על פי תכנת קבועה מראש, מגיע שליחו של המלך ועוקר אותו מהמרחץ הנעים ללא כל יכולת להתנגד.