תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד א:
ת"ר פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל, התפלל וירדו גשמים התפלל ולא ירדו גשמים.
עג עוגה ועמד בתוכה... אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין.
אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך (שהרי נשבע שלא יזוז מן העוגה עד שירדו גשמים).
אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. (התפלל ואמר: אני ביקשתי גשם משמעותי יותר, שיכול למלא את הבורות) ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית, ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג.
אמרו לו תלמידיו: רבי ראינוך ולא נמות, כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם
אמר לפניו לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה.
ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית (שמקום גבוה הוא) מפני הגשמים.
